סוד התבנית הקבועה

מיליונר מסתורי שיש לו אי קסום בשוויצריה וכנראה גם סודות רבים, מאמץ לאורך השנים שש בנות. הוא מעניק להן שמות קצת מוזרים (לקוחים ממיתולוגיה שקשורה לקבוצת כוכבים מסוימת, לא חשוב) ומגדל אותן לתפארת. משקיע בחינוכן, דואג לכל צרכיהן וגם לעצמאותן. כל ספרי הסדרה (עד כה, לפחות בעברית, יצאו 4, קראתי 3) נפתחים באותה נקודה בזמן: מות האב, וצוואתו. האב האהוב נפטר, ובצוואתו משאיר לכל אחת מבנותיו מעטפה ובה חידה, תמונה או רמז, שתיקח אותה לסוד מוצאה האמיתי. למשפחתה האמיתית. כל ספר עוסק באחות אחת, ודרך התחקותה אחרי מוצאה, הוא מספר סיפור של ארץ, מקום, תקופה היסטורית. בכל אחד משלש הספרים יש 'סיפור בתוך סיפור' – כלומר, סיפור של גיבורה היסטורית, כנראה איזו אם קדומה של  האחות, גיבורת הספר, רק שפיענוח הקשרים המשפחתיים זה חלק מהסיפור. ובעיקר – יש קשר הדוק בין ההתלבטויות והבעיות שחוות שתיהן, גיבורת הסיפור מן העבר וגיבורת הספר שבהווה. האחות אחת משבע (איך שבע? הרי יש רק שש! מניחה שיהיה לזה פתרון בספר השביעי שטרם נכתב). בתי קוראת לזה 'העברה בין דורית'. מה שהיה הוא שיהיה, אלא שהדילמות שחוותה הגיבורה-הקדומה, הקשורות לאופייה, לאמונותיה, לתרבות הסובבת, והדרכים שבהן נפתרו, אמורות לספק השראה ואף תיקון לצאצאיתה.

אני יכולה להתחיל למנות את המגרעות, כמובן. למה לא? תמיד תהיה שם פרשה רומנטית לא פתורה, לב שבור, קורטוב של קיטש, קונפליקטים צפויים  למדי, בחירות שלא תמיד אמינות, דמויות סרוטות מסוגים שונים, פיתולי עלילה שאפשר לנחש (לא תמיד) והכי גרוע – ומצד שני כייפי – סוף הרמוני. לשבח הכותבת יש לציין שעל אף שבשניים משלשת הספרים הסוף הטוב כרוך בהכרח באביר על סוס לבן. בספר אחד, הסוף קצת אחר. אבל הספרים מאד קריאים. כייפים.

כן, לכאורה זו "סדרת בנות", במובן הפחות מוצלח של המילה, 'צ'יק ליט' כפי שהיא מכונה בז'ארגון המקצועי. ובכל זאת, יש פה משהו שעורר את התפעלותי לא כקוראת, אלא ככותבת. תבנית קבועה.

יש מה לומר על יתרונות התבנית הקבועה עבור הקורא, אבל כאן אני רוצה לדבר על משמעותה  לסופר. עבור אדם שאוהב לכתוב, תבנית קבועה היא תענוג גדול. רבים אינם יודעים שהעיקר בכתיבת רומן היא לא עצם הכתיבה. מי שהוא קל כתיבה, יכול בקלות למלא עמודים בהגיגים ובסיפורים, אבל מה שהופך רשימת הרהורים ואפיזודות לספר היא המסגרת העלילתית הקשיחה. המבנה. מה שהצליחה לעשות הסופרת לוסינדה ריילי היא לבנות תבנית קבועה, שפוטרת אותה מלהמציא את הגלגל כל ספר מחדש. כעת, משזו קיימת נותר רק לצקת לתוכה תוכן. כמובן, אחרי תחקיר היסטורי של תקופה ודמויות (עוד עניין שאני מתחברת אליו). תבנית קבועה אינה פתרון לעצלנים, זו בסך הכל פלטפורמה, מקפצה טובה שמקלה על ההמשך. משל למה הדבר דומה? לסדרה בלשית. הגיבור הוא דמות קבועה המסגרת העלילתית (פשע, פתרון) גם היא נתונה, ואידך זילי וגמורי, כלומר, צקי לתוכה תוכן. זה קל, ומהנה מאד. מעכשיו, גברתי הסופרת, תבחני על פי התוכן עצמו.

אז קבלי הצדעה, גב' ריילי. לפחות על זה. זה לא שאין לך מה לשפר, יש לך. אבל את יודעת לעבוד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s