אל תהיו קמצ(א)נים

סיפור בשלש מערכות עם הערות ומוסר השכל, לתשעה באב ולסתם ימים. (על פי איכה רבה (בובר) פרשה ד)

מערכה ראשונה: טעות בזיהוי.

שני אנשים היו בירושלים ושמם, אבוי, דומה מדי: קמצא ובר קמצא. איש אחד (ללא שם! למה? אולי הוא לא איש פרטי בסיפור הזה, אלא נציגם של אטומי הלב באשר הם?) עורך סעודה, מבקש משלוחו להביא לו את "קמצא אוהבו". הלך השליח והביא לו בטעות את בר קמצא, שונאו.  באמצע הסעודה כשבעל הבית מגלה את הטעות, הוא רוצה לסלק את האורח הלא רצוי. האיש מתמקח, מוכן לשלם המון כדי לא להתבייש, אך ללא הועיל. לבסוף הוא נזרק משם. המספר מוסיף: זכריה בן אבקולס היה באותה סעודה, ולא מחה. (השם הזה, שנזכר  במערכה הראשונה  יירה, כמיטב המסורת,  במערכה השלישית).

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת