הבובע מלכה, האסקימוסים ואנחנו–הרהורים על 'שטיסל'

שטיסל

במסעדה השכונתית הקטנה נגמרו החמוצים שאפשר לשים ליד הקיגל, אבל אסקימוסים יש ויש, בחלומו פוגש עקיבא את אמו המתה. קר לי, היא אומרת לו, סביבה אסקימוסים קפואי-שלג. האסקימוסים, כאקדחו של צ'כוב, עוד ישובו.

שלום האלמן המלמד בחיידר, ובנו עקיבא מתגעגעים מאד לאם ששנת האבל עליה זה עתה תמה. עקיבא – עלם יפה-עין שאוהב לצייר, מאתגר את החברה שבתוכה הוא חי בשל רווקותו המאוחרת, ובשל התעקשותו להתאהב באישה הלא נכונה. הזוג נפגש במקרה בגן החיות, הוא מצייר חיות בפנקסו, היא אוהבת את ציוריו. גן החיות הוא אקס-טריטוריה ג'ונגלית, שבו יכולים להתרחש אירועים פורצי גבול.

כוחה של יצירת מופת, ושטיסל אכן פוסעת בכוון הזה, הוא היכולת שלה להעמיד מראה ולהראות פגמים. "אבל הוא יתום", גוער שולם בבנו עקיבא הממלא מקום בתלמוד התורה, אחרי שהעניש אחד מתלמידיו. (גם אני, עונה לו עקיבא). מצד שני, כשנודע לשולם על הקשר בין עקיבא לאמו של הילד הוא רותח מכעס: מה אתה? גרוש? חולה? מרטיב במיטה? להתחתן עם אלמנה!? הקשר המעניין המתפתח בין האב האלמן בעצמו עם עליזה הגרושה, תקוע, יש לחשוד, לא רק בגלל געגועי האיש לאשתו המתה אלא בגלל שם המשפחה 'גווילי' הרשום על דלת ביתה. גם גרושות מעדות המזרח אינן מציאה גדולה בחברה החרדית האשכנזית.

חלמתי על אסקימוסים, מספר האב לידידתו הגרושה, בעודו מאמץ ללא רשות את החלום של בנו. אתה יודע שהאסקימוסים משאירים את הזקנים שלהם למות בשלג? היא עונה.

יודע, הוא אומר. לא יאומן כמה אכזריים הם הגויים האלה.

ויש גם סבתא בבית אבות, הבובֶּע מלכה שמה, ולסבתא הזו, שומו שמים, מכניסים טלוויזיה לחדר, לפי בקשתה. כשרואה בנה, שולם את הדבר הוא מצטער צער גדול, אישה שכל ימיה גודלה בין חכמים וצדיקים תצפה בערוב חייה בזבל הזה? יש שיעור של הרב, הוא אומר, אבל כשרואה כמה נחת מסבה לה הצפייה באופרת הסבון הוא שותק. ולא מתעקש. את לא הולכת לשיעור של הרב — שואלת הבובע מלכה את הרבנית, שכנתה לבית האבות. "למה שאלך", עונה הרבנית ומוסיפה קללה עסיסית. "אם אני הייתי נותנת שיעור, הוא היה בא"? בית האבות הוא תחנת החיים האחרונה שבה ממתינים למוות, משחררת, ואמיתות נסתרות פורצות אל פני השטח. אקס-טריטוריה שבה זקנות חרדיות מתחצפות לרבנים ומרשות לעצמן לצפות באדיקות בטלנובלה החביבה עליהן.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת