ג'ק, הזאב, ויערת הדבש

ג'ק באואר

הוא יפעל על פי האמת שלו בניגוד לחוק ולשרשרת הפיקוד, ובכך יסתכן בהעפה, בפיטורין, בכליאה, ומוות, ולעיתים במה שהוא חמור ממוות. על פי רוב הצדק עמו, ואלמלא היה פועל כפי שפועל, המצב היה גרוע עשרות מונים. אבל המחיר, המחיר האישי שהוא משלם כבד מנשוא ומחמיר מעונה לעונה. ג'ק באואר גיבורה המיתולוגי של סדרת המתח 24 שהפציע לאחרונה בעונה תשיעית, מעלה שוב, כדרכו, את סוגית הציות וגבולותיו. בגבולותיו המעורערים של החוק מונח הסיפור שלו: מחושיו החדים יקלטו תמיד את המקומות שבהן המערכת מפספסת, טועה.

יונתן

רק מלאנו פקודות, אמרו הנאצים אי אז. החוק הזה מטומטם, אומרים אנשים כל הזמן. תג מחיר וניאו-נאצים. פורעי חוק בעינינו, מגיני האומה בעיניהם. חוק המדינה, חוק מוסר, חוק דתי, פקודה שדגל שחור מתנוסס עליה. שאלת החוק וגבולותיו אינה שאלה חדשה, כמובן. מאז עברה חוה על החוק הראשון בעולם, נחקקו חוקים רבים, חלקם מוצדקים יותר וחלקם פחות. יונתן בן שאול, למשל, עבר על חוק שלא הכיר, ומשנודע לו הדבר, ערער על הלגיטימיות שלו, ונלחם על חפותו.

הימים ימי מלחמת שאול בפלישתים, שאול החרד לגורל המלחמה קבע שאסור לאכול ולשתות עד תום הקרב, והשביע על כך את העם. העם מצדו ירא את שאול ושמר על השבועה.

וְכָל-הָאָרֶץ, בָּאוּ בַיָּעַר; וַיְהִי דְבַשׁ, עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה. וַיָּבֹא הָעָם אֶל-הַיַּעַר, וְהִנֵּה הֵלֶךְ דְּבָשׁ; וְאֵין-מַשִּׂיג יָדוֹ אֶל-פִּיו, כִּי-יָרֵא הָעָם אֶת-הַשְּׁבֻעָה.

וְיוֹנָתָן לֹא-שָׁמַע, בְּהַשְׁבִּיעַ אָבִיו אֶת-הָעָם, וַיִּשְׁלַח אֶת קְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ; וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל-פִּיו, וַתָּאֹרְנָה עֵינָיו. וַיַּעַן אִישׁ מֵהָעָם וַיֹּאמֶר, הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אָבִיךָ אֶת-הָעָם לֵאמֹר, אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר-יֹאכַל לֶחֶם, הַיּוֹם; וַיָּעַף, הָעָם. וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן, עָכַר אָבִי אֶת-הָאָרֶץ: רְאוּ נָא, כִּי-אֹרוּ עֵינַי כִּי טָעַמְתִּי מְעַט דְּבַשׁ הַזֶּה. אַף כִּי לוּא אָכֹל אָכַל הַיּוֹם הָעָם, מִשְּׁלַל אֹיְבָיו, אֲשֶׁר מָצָא: כִּי עַתָּה לֹא-רָבְתָה מַכָּה, בַּפְּלִשְׁתִּים.

העניינים מתחממים, שאול מבקש להעניש, אבל העם נלחם עבור יונתן:

"הֲיוֹנָתָן יָמוּת אֲשֶׁר עָשָׂה הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל חָלִילָה חַי ה' אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אַרְצָה, כִּי עִם אֱ-לֹהִים עָשָׂה הַיּוֹם הַזֶּה – וַיִּפְדּוּ הָעָם אֶת-יוֹנָתָן, וְלֹא מֵת".(שמ"א י"ד).

בדומה ליונתן, מזהה ג'ק באואר את המקום שבו קם הגולם על יוצרו, והחוקים שנקבעו כדי להגן ולהועיל הופכים לנטל.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

כלואים במצודה עתיקה

בלש אמיתי

 

"הוא תמיד כועס על השמים", מתאר מרטין השוטר את שותפו ראסט. השניים הם גיבורי סדרה חדשה, בלש אמיתי שמה אבל ברור מי משניהם עומד להיות הדמות המרכזית, המעניינת. ראסט קול, השתקן והמאופק חושב שהמין האנושי, התודעה האנושית הם טעות. ושהמעט והמכובד שבני האדם יכולים לעשות "כדי לעצור את הפארסה" הוא להתכחש לתכנות שלנו ולחדול להתרבות. "אז מה הטעם לקום מהמיטה כל בוקר?", שואל אותו שותפו. "אני אומר לעצמי שאני משמש כעד. התשובה האמתית היא שכך מן הסתם תוכנתתי".

הפגישה עם השניים נעשית בשני ערוצי זמן בפער של שבע עשרה שנה. ב95 הם חקרו בצוותא רצח נורא, ב2012 הם נחקרים, כל אחד לחוד, על הרצח ההוא. למה הם נחקרים? מה קרה אז? מה קורה היום? למה ראסט של ההווה נראה כמו שהוא נראה: מגודל שיער שותה לשוכרה ואבוד באופן כללי? לאף אחד אין מושג. זו אינה סדרה בלשית רגילה, וטוב שכך.

לדמות המואסת בחיים שורשים קולנועיים עמוקים. מישל, בגילומו של ז'אן פול בלמונדו מהסרט "עד כלות הנשימה" (1960) של גודאר, אחת היא, אם יחיה או ימות. הוא ובת זוגו פטרישה, חיים את הרגע מתוך ייאוש סמוי ופחד מסתמיות. "בין יגון לכלום אני בוחר ביגון" מצטטת פטרישה את פוקנר ומסגירה את מישל למשטרה, כדי שבסופו של דבר יברח, יירה וימות.

ג'וני מהסרט 'עירום' (1993) של הבמאי הבריטי מייק לי הוא טיפוס מר וסרקסטי, הנושא נאומים על אחרית העולם המתקרבת. הייאוש שבסרט הוא תוצר של נסיבות חברתיות וכלכליות, צעירים חסרי אופק באנגליה של תחילת שנות התשעים. כתגובה לעולם מנוכר, מגיב ג'וני באדישות ובסתמיות, מעמיד חומות בפני מי שמבקש להתקרב אליו. עוד בז'אנר הזה: קולונל קורץ ב'אפוקליפסה עכשיו', מלווין יודול ב'הכי טוב שיש' – גיבורים שונאי-אנושות הפוגעים בעצמם ובזולתם בדרכים שונות ומגוונות.

להמשיך לקרוא

נקודת מבט

הסרט בית לחםישנם סרטים וסדרות שלא אראה לעולם. הסיבה לכך אינה מינוני האלימות שבהם, או אי- צניעותם, אלא נקודת המבט שלהן.

אסביר.

מה דעלך סני, לחברך לא תעביד, אמר הלל. מה שעליך שנוא, לא תעשה לחברך, (שים עצמך במקומו, הכנס לנעליו, לתודעתו). הלל לא היה הראשון שניסח תביעה מוסרית הקשורה לשינוי נקודת המבט. קדמה לו תורת משה ב'ואהבת לרעך כמוך' וב"וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים". ואהבת את הגר, וזכרת כי גר היית. היכולת לראות את העולם מנקודת מבטו של הזולת היא מפתח לשינוי בהתנהגות.

נקודת מבט היא מרכיב בסיסי. נושא-מפתח גם בעולם הספרות והדרמה. מי מספר את הסיפור? איזו נקודת מבט מאמץ המספר, מה גבולות היכולת שלו ושל דמויותיו לשנות את נקודת המבט ולהרחיב אותה? עם איזו נקודת מבט מזדהים הקורא או הצופה? מבחינה זו, טמונה ביצירת הדרמה ובצפייה בה הזדמנות פז. היא יכולה להפוך לחדר-כושר מוסרי שבו מתאמנים עוד ועוד, מותחים את שרירי האמפתיה עובדים על הגמשת נקודת המבט. בה בעת היא יכולה להיות גם מקום שבו שוברים רגל, או מרסקים חוט שדרה.

נקודת המבט השבדית

שני סרטים שראינו השבוע מציעים פעילות שרירית אינטנסיבית מהסוג הזה. הראשון, למיטיבי לכת, הוא הסרט הישראלי 'בית לחם'. הסרט מעתיק את נקודת המבט הישראלית אל חצרו של האויב הפלשתיני ומציע הכרות מדוקדקת עם הפרטים שמרכיבים את המציאות שלו ועם הדרך שבה הוא רואה את העולם. אחד הרגעים המשעשעים בסרט הלא משעשע הזה הוא הרגע שבו אבו מוסא, שר ברשות הפלסטינית, מציג מקור מימון זמין, משבדיה, לפעילות בעיר. מטרת הכסף השבדי הוא "לדאוג למעמד האישה הפלסטינית". אני מעלה ארבעה מהאנשים שלך על משכורות, קורץ השר לאיש שיחו, מתנועת חללי אל אקצא. אז תדאגו לנשים הפלסטיניות, כן?

אין כמעט עמדה פוליטית בסרט הזה, כמעט ואין שיפוט, רק תיאור נוקב ומדויק של מציאות טרגית: נער מתבגר בבית לחם הפלסטינית, קרוע בין כוחות ורצונות, בין נאמנויות. להמשיך לקרוא

המסע אל הג'ונגל הפרטי

קלימנג'רו

בחלומותיו הוא חוזר/אל הנערה שאהב/ הם הלכו יד ביד/ הוא הביט עליה כשצחקה

הנה, אלו הם הדברים עליהם הוא חושב/ הוא עומד למות בקרוב

הם מעולם לא היו כה לבנים/ שלגי הקלימנג'רו (תרגום חופשי מצרפתית של ידידה מהפייסבוק)

את השיר הצרפתי המפורסם הנושא את שם הסרט, שרים בזיופים נוראים חברים ובני משפחה שהתכנסו לברך את גיבור הסרט מישל, לרגל פרישתו מהמפעל. הרי הקלימנג'רו ופסגתם הצוננת רחוקים מאד ממרסי, עיר הנמל, ומבני מעמד הפועלים קשי היום, החיים בה. מארי קלייר ויתרה על חלומה להיות אחות, והיא מסתפקת בתפקיד מטפלת לאישה קשישה. מישל חבר בועד העובדים של המפעל. הוא מוסיף את שמו בהתנדבות להגרלת הפיטורין, ועולה להוותו בהגרלה. מעתה עליו לצאת לפנסיה ולהתכונן לערוב ימיו. במסיבת הפרישה מכינים להם החברים הפתעה: פרוטה לפרוטה אספו כולם והעניקו להם שי: נסיעה להרי הקלימנג'רו – השיר, כך מתברר, היה רמז מטרים מכוון היטב. הרי הקלימנג'רו הם מחוז חפץ, חלום מתממש, חופשה שאף פעם לא היתה לזוג העובדים החרוץ הזה, שעמל כל חייו לפרנס את עצמו ואת ילדיו. הבטחה לאושר, למנוחה.

רגע שמח אחד, יפהפה. אחר צהריים שמשי, ברקע הים. הזוג בן החמישים דומע מהתרגשות ומתחבק באהבה גדולה ורבת שנים. הצופים שמחים בשמחתם, אבל חושדים, ובצדק: בסרט, התחלה שמחה היא הדרך של התסריטאי לומר לנו – חכו להמשך. ואמנם, בערב טראומטי ואלים אחד, פורצים שני שודדים לביתם וגונבים את כספם. הרי הקלימנג'רו המושלגים חזרו להיות רחוקים ובלתי מושגים. כשחלום הנסיעה לקלימנג'רו נגוז, וכבר אין סיבה להתכונן לנסיעה. במקום ללמוד אנגלית או סוואהילית, שוקע מישל לקיום פנסיונרי עצוב ונטול תכלית, עד שלפתע, נדמה לו שהוא מצא את הגנב.

מציאת הגנב, ההבנה מי הוא, ובאילו תנאים חי, משנה את חייהם של בני הזוג ויוצקת בהם טעם חדש. מאותו רגע כל אחד בדרכו מתחיל מסע נפרד להכרות עם המשפחה ובחירת הדרך לחבור אליה ולעזור לה. הצופים מודעים לשני המסלולים המקבילים שאינם נפגשים, אבל למארי קלייר ולמישל הפועלים בחשאי – אין צל של מושג על מעשיו של בן הזוג.

ובנקודה זו – של ההבדל בין פעולותיהם של השניים, ראיתי מעשה ונזכרתי אגדה: אגדת אבא חלקיה ואשתו במסכת תענית (כג, ע"א), השניים עומדים להתפלל על הגשמים – זו בזווית אחת וזה בזווית אחרת, והענן מקדים לעלות מצדה של האשה. לתמיהתם של החכמים משיב אבא חלקיה כי אשתו, היושבת בבית, נותנת לעני הבא לבקש צדקה לחם, שהנאתו קרובה יותר, בעוד שהוא, נותן לעני הבא לבקש ממנו צדקה כסף – שהנאתו רחוקה. רעיון זהה מופיע במסכת כתובות (סז ע"ב) באגדתא על רב עוקבא ואשתו, שהיו נותנים צדקה בסתר, ונאלצו להסתתר מהעני בתנור חם. מר עוקבא נכווה, ואשתו לא נכוותה, מאותה סיבה. ובכן, סדנה דארעא חד הוא: בסרט מישל ממיר את כרטיס הטיסה לכסף – ונותן אותו לאח הגדול היושב בבית סוהר, אבל מארי קלייר מגיעה אל הילדים הביתה, מבשלת ומכבסת מסדרת ומאכילה.

להמשיך לקרוא

הבריון שלא הצליח לו

מדינה סודית

 

וישליכהו ארצה ויהי לנחש

וינס משה מפניו.

ויאמר ה' אל משה

שלח ידך ואחז בזנבו

וישלח ידו ויחזק בו

ויהי למטה בכפו.

הבה ונקפיא רגע אחד מתוך הסיטואציה המוכרת – הרגע שבו מבקש ה' ממשה המפוחד (וינס) לאחוז בזנבו של הנחש. כמה אומץ וכמה אמונה נדרשו שם ברגע הזה, שבו אדם נענה לשליחות מתגבר על פחדיו והופך למנהיג שמטה בידו.

*

כשראש הממשלה הנבחר נכנס, כל היושבים בחדר קמים ממקומם, ומוחאים כפיים. ישיבה ראשונה של ממשלה נבחרת, אחרי בחירות לא קלות ואירועים קשים שגרמו להקדמתן.

"איני ראוי לזה, לא עשיתי דבר, תודה לכם", אומר ראש הממשלה הנבחר. איש צנוע.

"הבה נדבר בכנות", אומר אחד המשתתפים הבכירים. "אין פה מישהו אחר מלבדך, שהיה מצליח לעשות זאת".

"זה היה גבולי", אומר חבר מפלגה בכיר אחר ליושבים סביב השולחן, "אבל אנחנו עדיין בממשלה. אם אתם יושבים כאן. אתם חייבים לאיש הזה את משרתכם".

"החדשות הטובות", אומר ראש הממשלה הנבחר, עם שוך מחיאות הכפיים, "שהארץ עדיין מאמינה בנו, אבל המלאכה לפנינו עוד רבה".

"רק מילת אזהרה, לפני שכולנו נפשיל שרוולים". פונה למנהיג החדש אחד ממתחריו הערמומיים. "זכית בנקודות רבות במהלך הבחירות בגלל הדרך שבה דיברת נגד ההתנהגות הפרועה של העסקים הגדולים, ואין פה אחד שיחלוק עליך, אבל זו הייתה מערכת בחירות, וכאן" – הוא מביט סביבו – "ממשלה".

"כלומר?"

"עלינו לזכור מי הם ידידינו".

*

זו אינה סיטואציה ישראלית, אם חשדתם. מדובר בסצנת פתיחה של הפרק השני בסדרה הבריטית (בי.בי.סי) – מדינה סודית. שמו של ראש הממשלה הנבחר הוא טום הוקינס ועד לפני שלשה שבועות הוא היה סגן ראש הממשלה, איש מאופק ולא שאפתן כחבריו, שניסה להבין את פשרו של פיצוץ ענק באחד המפעלים הגדולים במדינה, פיצוץ שעלה לתושבי העיר בהרוגים רבים. מותו הפתאומי של ראש הממשלה הקודם בהתרסקות מטוסו, הוביל את בריטניה לבחירות חדשות, שבהן זכה במפתיע הוקינס (גבריאל בירן). המטוס שבו טס ראש הממשלה המנוח היה שייך לאותה חברה אמריקנית שבבעלותה המפעל הענק שהתפוצץ, ופה כולם מתחילים לחשוד, במיוחד הוקינס, שמחליט לחקור את העניין. מתברר שמדי פעם העם מזהה מנהיג שאכפת לו באמת, כזה שמוכן להסתבך, ללכלך ידיים ולהסתכן.

איני יודעת איך תתפתח הסדרה הזו, שרק התחילה, ולמי יעניק ראש הממשלה הנבחר את נאמנותו, אבל ברור לחלוטין שהיא מזמנת דיון על מנהיגות וטיבה. ממש כמו פרשות השבוע של הימים האלה. אלו שנקראות בבית הכנסת, ואלו שנקראות מעל דפי העיתונים.

להמשיך לקרוא

גיבורים בריטיים, אלופים מאדום וטקסטים מעודכנים

שלשת הכרכים של כתבי שרלוק הולמס שולחים בי מבט תמה: באמת נראה לך שתספיקי לעשות עלינו220px-Benedict_Cumberbatch_filming_Sherlock_cropped 'סיום' בחנוכה? לא צריך להיות שרלוק, הם משתעלים, כדי ללמוד מהנתונים המצטברים שאין למיזם שום סיכוי. צודקים. הסיבה שנדרשתי אליהם היא צפייה מתמשכת בששה פרקים, בני שעה וחצי כל אחד, של סדרת טלוויזיה משובחת (בי בי סי) מותאמת לזמננו, ומבוססת על סיפוריו של ארתור קונן דויל. לשרלוק המעודכן יש טלפון נייד, מחשב, וגישה למעבדת כימיה משוכללת. במקום ללמוד פרטי פרטים על האדם שמולו ממקל ההליכה שלו, הוא לומד עליו מסימני השפשוף במכשיר האייפון שהוא אוחז. כשהוא מקבל הודעת טקסט לנייד שלו, האותיות רצות על המסך הרחב, כשהוא מעיף מבט סביב ו"קורא" את המתרחש בחדר הופך מוחו, ויזואלית, למסך מחשב שעובדות ומספרים 'רצים' עליו. בדיוק כמו הרובוט בסרטי 'שליחות קטלנית'. במקום רשימות לעיתון כותב ד"ר ווטסון, איך לא, בלוג באינטרנט שבו הוא מתאר את חקירותיו של הולמס. הבלוג צובר צפיות רבות והופך את הגולשים בו למעריציו של הבלש הדגול. ככל ששולטים יותר בפרטי יצירת המקור כך נהנים יותר מן המשחק ששחקו התסריטאי והבמאי בדמות הספרותית שנולדה במאה התשע עשרה וגלשה למאה העשרים על מנת להפציע שוב, כמאה שנה מאוחר יותר, בגרסת המאה העשרים ואחת.

להמשיך לקרוא

אברהם ושרה–סרט למבוגרים

מטריקסאת הקטע הזה כתבתי כעת חיה, אבל הפוך, כלומר, בדיוק לפני שנה, במוצאי שבת לך לך. השנה, התווסף לו פסוק יפה מההפטרה. חכו לסוף.

וכך כתבתי בשנה שעברה:

היום, באמצע הקריאה בתורה, נפל לי אסימון, הצלחתי להבין משהו חדש, משהו בתמונה הכללית התבהר לי, וכרגיל, זה היה בזכות הקולנוע.

פרשת וירא היא פרשה סבוכה ומסובכת. אברהם ושרה החלו את דרכם בפרשת לך לך מלאי עיזוז, חדורי תחושת שליחות, חמושים בברכת ה' – ואברך מברכיך ומקלליך אאור. בהמשך, מתברר שהברכה אמנם מתקיימת יפה אבל קיומה רצוף מכשולים ובעיות. סימן שאלה מוסרי גדול רובץ על אברהם המפקיר את אשתו לחסדי אבימלך מלך גרר כדי להינצל, בבואו לגרר, ועל מעשה שרה הפועלת לגרוש הגר וישמעאל אל המדבר.

קראתי שלש פעמים את האירוע בגרר, את השיחה בין אברהם לאלימלך:

מה עשית לי? שואל אבימלך, למה אמרת שהיא אחותך? איך סיבכת אותי בדבר הזה, לשכב עם אשת איש. חשבתי, מסביר אברהם, שאין יראת אלוהים במקום הזה. היה לי הסכם עם אשתי – שכל פעם שאנו באים לעיר חדשה, שאיננו בטוחים לגבי טיבה, אנחנו לובשים את הזהות הבדויה של אח ואחות. הסיפור הזה מתקבל לחלוטין על דעתו של אבימלך, הוא משחרר אותם בכבוד גדול, עם מתנות רבות, ובסופו של דבר, בעוד שני פרקים, אברהם יכרות איתו ברית של ממש.

כדי להבין מה היה לנו פה, צריך להבין באיזה עולם חיים ופועלים אברהם ושרה, וכאן אני נעזרת בקולנוע. דמיינו סרט שהוא תמהיל של אימה, ומדע בדיוני. הסיפור שאינו נגמר פוגש את מטריקס, שליחות קטלנית והנוסע השמיני. צל גדול הולך ומכסה את העולם, מאיים להשמידו. הצל הזה ניצח פעמיים: העולם האנושי ספג לאחרונה שתי טראומות קשות של חורבן – מבול והפיכת סדום ועמורה.

להמשיך לקרוא