הבריחה אל רחל

עומס המכוניות והמוני הבאים להשתטח על קברה של רחל בדרכי לירושלים מגוש עציון אתמול בערב סימלו יפה את האפשרות ההולכת ונרקמת פה בשנים האחרונות – בריחה לרחל, בריחה לזכרון האם הקדמונית כמפלט מזיכרון ראש הממשלה הלא כל כך קדמוני, שנרצח פה בידי אחד מאחיו. יש לזכור, כמובן, כי קבר רחל היא מקום מפלט עתיק יומין לדמעות הנשים החרדיות המתפללות על שידוך טוב לבנותיהן ועל רפואה שלמה לנזקק לכך ועל מה לא. כל ערב ר"ח ניתן לראות נשים חרדיות פוסעות ללא פחד לתוך בית לחם הפלשתינאית. דומה שגם הערבים מזהים שלא פרובוקציה כאן אלא מנהג אימותיהן בידן. אבל מה פשר העדנה שהייתה לרחל פתאום בציונות הדתית ובתאריך המסויים הזה?

מתברר שלא רק אריאנה מלמד שואלת את השאלה הזו, אלא היא נשאלת גם בתוך הציבור הדתי לאומי. במאמר מאלף, הכואב את הנסיבות ואת התהליכים ומפליא לתארם בודק פרופ' ישראל רוזנסון איזכורים תקשורתיים, לוחות שנה, תוכניות לימודים ומצליח למפות תהליך שכולנו שמנו לב אליו: אם בתחילת הדרך, היה זה צום גדליה היום שאליו הושווה רצח רבין בכל שכבות הציבור, חילוני כדתי, מתוך השוואה של עניין ושל עומק, הרי שככל שעבר זמן, והתעצמו הקטבים – הלכה ונעלמה בציבור הדתי השוואה לצום גדליה ואת מקומו תפסה רחל, זו שאיש לא אשם במותה.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

שיחה בשניים: יצחק מאיר ואני על נחמה

נחמה 1

י: אני רוצה לשאול אותך משהו. אילו היית כותבת ספר על ישעיהו ליבוביץ היית קוראת לו ישעיהו? ספק, הלא כן? אולי היית קוראת לו "לייבוביץ". לספר הזה מכל מקום, קראת "נחמה". למה?

ח – לא קראתי לו כך מהתחלה. בהתחלה לא ידעתי איזה שם אקרא לספר. שם של דבר – סיפור או מאמר – נולד רק כשהדבר מתחיל לתפוח ולהבשיל. ידעתי שיגיע הרגע שהשם יופיע. והוא הופיע.

י – את מספרת את התהליך שהבשיל עד שקראת לספר "נחמה", אבל אני שאלתי למה?

ח – מפני שכך הכירו אותה. מפני שגם כשהיא היתה בשיא הלהט של הרצאה או לימוד היא היתה נחמה. כשהייתה שותה תה עם חברה טובה, או משוחחת עם תלמידים תמיד הייתה נחמה, לא קראו לה בשום שם אחר בשום מסגרת או בשום מוסד. הפשטות בשם נחמה והעובדה שהניחה לקרוא לה כך, היא חלק מהאישיות שלה.

י – אבל גם 'ליבוביץ' קראו לה.

ח – כן, אבל כשאדם פנה אליה, הוא קרא לה נחמה.

י – השאלה ששאלתי אינה סתמית.

ח – יש לי גם תשובה לא סתמית. אני חושבת שהיה לי רצון בכתיבת הספר הזה להציג את נחמה הלומדת, כאדם. להציג את הבט האדם והאשה שבה. קשה לומר 'האשה הפרטית' כי אף פעם לא היתה באמת פרטית.

י – את אומרת כאן משהו מעניין. את סותרת עצמך, את אומרת כי לא היתה אשה פרטית אבל את קוראת לה בשם הפרטי. כשכותבים ביוגרפיה על איינשטיין, לא קוראים לספר 'אלברט', כשכותבים על ישעיהו ליבוביץ מכנים אותו ליבוביץ. אני יכול לחשוב ולהגיד למי ולמה קראו קולט ולא אביטל ולמי ציפי ולא ליבני, ולמי דווקא צמד, מארגרט תאצ'ר או הילארי קלינטון…

ח – אתה אומר שנחשב פחות נשי לקרוא לאשה בשם המשפחה? לנשים קוראים בשמן הפרטי?

להמשיך לקרוא

"הוֹדִיעֵנִי נָא, בַּמֶּה כּוחֲכֶם גָּדוֹל מִבְּנֵי הָאָדָם?"

וחרב אין ביד הארי

שוב ניצחת, הארי פוטר, הרהרתי לי בסיפוק בשבת האחרונה. היה זה כשעה או שעתיים לפני שסיימתי את הקריאה בכרך האחרון של הארי פוטר. באותם רגעים – הייתי אז בעמ' 540, ששים וחמשה עמודים שלמים לפני הסוף – לא ידעתי כלל וכלל מה יהיה עם הארי, והמצב, יש להודות, נראה בכי רע.

הניצחון שעליו הכרזתי ביני לבין עצמי לא התיחס כלל לספר, אלא לקריקטורה שלוותה מאמר מודאג שהראתה את הארי מניף את שבט הקסמים על רובוט ענק, גבוה ממנו שבעתיים. "מדע אאוט, כישוף אין" – כך נקרא מאמרו של אלי אשד במוסף הספרות של ידיעות אחרונות, (כ"ו באב תשס"ז, 1הארי פוטר ואוצרות0.8.07) הנה משפטים ספורים מתוכו:

"יש חשש שבעתיד בני נוער רבים, שקוראים ספרות פנטזיה על נגזרותיה, יפתחו צורת חשיבה שניתן לכנותה "כישופית, במקום מדעית…. אם בעבר חלק מהנערים שקראו ספרות מדע בדיוני הושפעו ממנה ופיתחו קריירה מדעית, מה יקרה לנערים הקוראים ומושפעים מספרות הפנטזיה?… האם בעוד עשר עשרים שנה ניווכח בקיומו של מחנה תרבותי גדול של מאמינים בכישוף, ובפגאנים שיילחמו בתומכי החשיבה המדעית?"

אשד מודאג ממחסור חמור במדענים, בעקבות הארי פוטר וסדרות פנטזיה אחרות, שהפכו להיט והחליפו את עולמו עתיר הידע של ז'אנר המדע הבדיוני בעולמות הזויים של מלכים, נסיכים וקוסמים. המאמר, למרות הילת הנאורות שאופפת אותו, גורר אותנו לאחור, עמוק לתוך המאה התשע עשרה ולמגרש ההאבקות הישן שעליו התקוטטו המדע והאמונה.

ובכן, שואל המתבונן את עצמו, הארי או רובוט?

להמשיך לקרוא

סוד הקסם: על הארי פוטר וסיפורי נרניה

 

כשראיתי את הספר בקניון קטן בוושינגטון לפני כשש או שבע שנים, לערך, נזכרתי בידיעה קצרה שקראתי במדור התרבות של מעריב זמן קצר קודם לכן. "ספר חדש ומהנה הולך וכובש את אנגליה", כתב אז העיתונאי אמנון דנקנר, (אני מצטטת מן הזכרון)- "אמנם מיועד לילדים, אבל מרתק גם מבוגרים", משהו בהתפעלותו שנחרת בזכרוני, היה חריג, לא עוד מבקר, משבח עוד ספר. הוא הציע לייבא אותו ולתרגנרניהמו. לספר קראו: 'הארי פוטר ואבן החכמים'. קניתי אותו, ספק למען עצמי, ספק כדי לתרגמו לילדי, אלא שלא הספקתי לעשות זאת לאורך זמן, כי הספר אכן, תורגם לעברית זמן לא רב אחר כך, והשאר – כפי שנהוג לומר – הסטוריה. אני מזכירה סיפור קטן ובלתי חשוב זה כאן, לא (רק) כדי להשוויץ ש'אני הייתי שם קודם', אלא כדי לנסות ולתהות אחר הקסם, כפי שזוהה בראשיתו. מה היה שם באותו ספר קוסמים פעוט, שכבש לבבות כה רבים? היום, כשהארי פוטר הוא אופנה, אפשר לטעון שהסחף הציבורי והתקשורתי הוא האחראי למינוני המכירה והקריאה, לא אז. אז, היה הספר נטו, בלי מנגנוני יחסי ציבור משומנים שמודיעים לנו באיזה יום, ובאיזו שעה ייחשף הספר לראשונה.

הארי פוטר חולל קסם בעולם הקריאה. קדם לו בשנים רבות ספר אחר: 'האריה המכשפה וארון הבגדים'. חנוכה האחרון זימן את שניהם לאולמות הקולנוע, כשבמקביל הגיעו לחנויות הספרים כרך חדש בסדרת הארי פוטר, ותרגום חדש (ולא מוצלח!) של 'האריה והמכשפה'. בילדותי אהבתי מאד את הספר המספר על חבורת אחים שנכנסה לתוך ארון ומצאה מעברו האחר ארץ קסומה ומופלאה. כמו הארי פוטר של ג' ק' רולינג, גם האריה והמכשפה של ק. ס. לואיס, החל כספר יחיד שהתפתח, בעקבות הצלחתו, לסדרה שלמה – סיפורי נרניה. קניתי לילדי את הספר, כדי שיפגשו את המקור לפני העיבוד הקולנועי. באותה הזדמנות קראתיו בעצמי כדי להזכר ולנסות להבין – מה היה בו אי אז, שכה קסם לי ולרבים אחרים. יצא שקראתי במקביל גם את הארי פוטר החדש, וגם את האריה המכשפה וארון הבגדים הותיקים. שמתי לב שישנם יסודות רבים משותפים לשני הספרים. ג'י קי רולינג, יוצרת הארי פוטר, הושפעה לא מעט מקודמה, ק' ס' לואיס. בחפשי אחר יסודות הקסם, היה לי ברור עקרון חשוב אחד: לא די בטכניקות ספרותיות. ספר 'בעל קסם', הוא ספר שקריאתו מרוממת את הרוח. אנסה לבסס דברי.

א. ההפתעה

יום בהיר אחד הולך מר דארסלי לעבודתו, כרגיל. שלא כרגיל, תופעות מוזרות ביותר פוקדות אותו בדרכו. ינשופים מוזהבים חגים באויר, חתולה מעיינת במפה, וקוראת שלטי רחוב. בקרוב יונח בפתח ביתו דבר מה שישנה את חייו לחלוטין. זהו פרק המבוא, המקדים את כל שיבוא אחריו.

להמשיך לקרוא