רציחות העקעק (עורב הנחלים) – Magpie Murders – כך אמור היה הספר להיקרא בעברית אבל מסיבות השמורות עמה העניקה לו ההוצאה את השם העברי הקצת בנאלי – 'רצח לפי הספר'. אמנם, הגיון מסוים יש בשם הזה אבל בכל זאת, יש פה החמצה. משפט בספר מדברת על קולו של העקעק, שהוא קול של געגוע. חבל על הגעגוע הזה שאבד במעבר בין השפות.
רצח לפי הספר הוא ספר על סופר בלשים מצליח, עורכת והוצאה לאור, על הספר שהסופר הזה כתב ועל קשרים שונים ומשונים שיש בין שתי העלילות – עלילת הספר הבלשי הבדוי, התשיעי בסדרת הבלש אטיקוס פונד, הבדוי, ועלילת הסיפור המציאותי כביכול, שבו מקבלת לידיה עורכת ספרותית כתב יד של הסופר שאותו היא רגילה לערוך, מתחילה לקרוא אותו ומגלה שהדפים האחרונים ובהם הפתרון לרצח – חסרים. שלש רציחות, אם כן, ושתי עלילות מאד בריטיות לפנינו: עלילה אחת מתרחשת בשנות החמישים, בעיירה בריטית קטנה שתושביה מכירים זה את זה, ורבים מהם חשודים בשתי הרציחות המסתוריות שהתרחשו בה. עלילה שניה מתרחשת בימינו, ומספרת על סופר שנפל או קפץ מהגג, ועל כתב היד האחרון שלו, שסופו נעלם.
למעשה זהו ספר על כתיבה ועריכה. על מקורות ההשראה של הסופר, על זרמים תת קרקעיים בכתיבה, על תובנתה ותבונתה של עורכת, ובאופן כללי ספר על ז'אנר הבלש עצמו, מגרעותיו ואיכויותיו.
אין שֵם חשוב בעולם הכתיבה והקולנוע הבלשיים הבריטיים שנעדר מהספר הזה, משרלוק הולמס ועד לות'ר הבלש הטלוויזיוני בן זמננו. ילד שצורך ספרים וטלוויזיה, אומר אחד השוטרים בספר, פוגש כמה מאות סיפורי רצח עוד לפני שמלאו לו שלש עשרה. השאלות שצפות במהלך העלילה המותחת מאד, הן שאלות עומק ספרותיות, מרתקות. מה פשר החיבה האנושית העזה שרוחשים לז'אנר הזה אנשים כה רבים. האם ספר בלשי יכול להיות ספר איכותי ובעל ערך? כאשר סופר שואב רעיונות או נושאים או שמות מיצירות שקדמו לו ?– מה הם גבולותיו? מתי נקרא לזה גניבה ומתי מחווה או פרפרזה?
אין גילוי נאות. אני לא מכירה את המחבר אנתוני הורוביץ, יהודי בריטי ועד הספר הזה לא שמעתי עליו. הגילוי הנאות היחידי הוא שמתי, בן זוגה של בתי, צדק לגמרי כשסיפר לי עליו ואף טרח לקנות לי אותו, שכן הספר מתאים לי ככפפה ליד: אני מחבבת מאד כתיבה ארספואטית כלומר, כתיבה על כתיבה, וגיבורה ראשית שהיא עורכת ספרותית המשתמשת בהבנתה את המילים והשפה כדי לפענח דברים, היא מבחינתי גיבורה מושלמת. וחוץ מכל זה, וגם בלי התפאורה הנפלאה הזו יש משהו בפשטותם של ספרי הבלש (באנגלית – ספרי 'מי עשה את זה'): תעלומה, מחקר, ופענוח, שמרגיע אותי תמיד. בכך אני דומה לסוזן ריילנד, העורכת, גיבורת הספר הזה.
הספר לא מושלם. אין כמעט ספרים מושלמים. הייתה לי ביקורת על חלקו האחרון, סביב ענייני אמינות ומוטיבציות. אבל בסך הכל נהניתי מאד. הספר הבא בסדרה הבלשית שהגיבורה שלה היא אותה סוזן ריילנד, העורכת הספרותית הנ"ל ,קיים כרגע רק באנגלית. התחלתי להאזין לו היום בסטוריטל. אעדכן.
מטרוניתה 