העולם היה שרוי בחלום

דאונטון

 

האם זה מתאים לבת מלכים לפטפט עם המוכרים? (מתוך הספר 'רות שומרת צניעות' – מצוטט על ידי איתמר מרילוס, ynet 3/4/13)

הטור שלפניכם רואה אור בין יום המציין את חורבנו של עולם ישן ליום המציין את הקמתו של חלום חדש. שני הימים – יום השואה ויום העצמאות – נוגעים בתשתיתם בשאלת השוויון המעמדי, אותו נושא שהיה להיט בתחילת המאה הקודמת, ואמור היה לחלוף מן העולם יחד עם קיבוץ הגלויות והקיבוץ הארצי. רות, שאת דבריה המצוטטים לעיל הוצאתי קצת מהקשרם, מזכירה שורות אחדות קודם את ממלכת אנגליה המסתגרת בארמונות ולא פוגשת בפשוטי העם. האם שיוויון הוא חלום שראוי לחלום, תהיתי לי נוכח הגיגיה, או שהעדרו מוטבע בנו מששת ימי בראשית? האמנם ידע העולם אי פעם שיוויון אמיתי בין בני אדם?

שתי יצירות מופת – ספר וסדרת טלוויזיה, עוסקות, בין השאר, בשאלות אלה ממש.

הכללים נשברים

בלוגו הפתיחה של סדרת הטלוויזיה 'אחוזת דאונטון' נראה נוף שבמרכזו בניין אחוזה מפואר, ומתחתיו, כבתמונת ראי, אותו בניין עצמו, רצפתו למעלה והתקרה למטה. כפל הבתים הזה – מעלה ומטה – מסמן, ויזואלית, את אחת התמות המרכזיות בסדרה – היררכיה מעמדית ושבירתה. הסדרה מספרת על משפחת אצולה בריטית ומשרתיה באחוזת פאר ביורקשייר, אנגליה. הימים ימי תחילת המאה העשרים. העונה הראשונה של הסדרה, המסתיימת בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, מתארת את עולמו המוקפד של בית האחוזה – חוקי הסעודה, סדרי היום וחלוקת התפקידים הברורה בין האדונים למשרתים ובין המשרתים לבין עצמם. אינה דומה מנהלת משק הבית לחדרנית פשוטה, ומעמד החדרנית נעלה מזה של עוזרת הטבח. 

העונה השנייה מראה את הכללים נשברים, אחד לאחד, בעקבות המלחמה: "יש מלחמה בעולם, אפילו קרלסון חייב להקריב משהו", מחייכת מנהלת המשק אל מול התעקשותו של קרלסון, רב המשרתים, על כללי ההגשה, למרות המחסור במשרתים שגוייסו למלחמה. כשהמשרתת החדשה מואסת במאכלי המשרתים, עונה לה הטבחית המבוגרת בלעג: "תרצי גם לישון במיטתה של הליידי?" – "למה לא?" עונה המשרתת, נציגתו של עולם חדש.

דמות בולטת, קומית ומרהיבה היא דמותה של ליידי גרנתם, הסבתא. ליידי גרנתם היא אשת העולם הישן בכל יישותה, ולא יכולה לסבול כל סטייה ממנו. המצאת החשמל מעצבנת אותה וזכות הבחירה לנשים לא מובנת לה כלל. כשבשעת מלחמה הופכת האחוזה לבית הבראה לחיילים מחלימים, היא מזועזעת עד העצם מהטשטוש המעמדי שמבצע כזה גורר עמו.

אבל המלחמה שוברת את הכללים, שוב ושוב. "בעלי דרגות שונות יכולים להחלים ביחד, סבתא", תאמר הנכדה לסבתה, וזו תתבונן בה בחוסר אמון. בשוחות מוצא עצמו בעל האחוזה העתידי שותה קפה ומעשן בצוותא עם חייל פשוט שנמנה עם משרתי האחוזה שהוא עתיד לרשת. בגלל צרכי המלחמה לומדת אחת מהבנות הצעירות נהיגה, השנייה הופכת לאחות, לומדת לבשל ומתאהבת, שומו שמים, בנהג המשפחתי. שיחה בינה לבין אחותה משקפת את גודל השבר: "הוא אנושי, הוא יכול לדבר על עוד דברים" עונה האחות המאוהבת לאחותה הביקורתית. "אני בטוחה שהוא יכול", היא עונה, אבל לא איתך".

אטימות המנגנון הקיבוצי

בטרילוגיה 'שאול ויוהנה' הפליאה נעמי פרנקל לשרטט את דמותה של האריסטוקרטיה היהודית-גרמנית

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת