הנה הצעת אלטרנטיבה: יוסף מסתיר את חזיונותיו ולא מספרם לאחיו, מתפתח בנחת בבית אביו, מקבל אחריות על ניהול הבית והמשק, הכל נראה מצויין, מצרים רחוקה מתמיד.
מה באמת היה קורה לו היה יוסף נוהג כאביו, ו'שומר את הדבר בלבו'? האם היתה ההיסטוריה הישראלית-מקראית משתנה לבלי הכר?
כנראה שלא. טיבם של סודות לפעפע ולהתפרץ. אם לא בדרך זו, אז בדרך אחרת, על פי רוב גרועה יותר.
יום אחד בסעודה משפחתית, אחרי שהיטיב יוסף לבו ביין – הסוד מתגלה. "המשל תמשל בנו אם מלוך תמלוך עלינו"? מתפרצים עליו אחיו בכעס. התוצאה ההכרחית: מרד ושבר בבית יעקב. הפעם הנוטשים הם עשרת הבנים. עורקים בעצמם למצרים, מתערים בתוכה ממש, לא בארץ גושן, משנים שמם ומסתירים לשונם בלי לפתור חלומות של אף אחד. בכנען נותר לו יעקב לבכות את אבדן חזון שניים עשר השבטים וחורבנו. על כתפי שני בניו הנותרים.
כדי לשמר סוד נדרשת אנרגית הסתרה עצומה, דרוש חיפוי העשוי מחומרי-שקר. האמת המפעפעת מתחת לכיסוי היא הר געש המבקש להתפרץ, כל המתח הזה זה מוביל לפיצוץ בלתי נמנע כאשר לבת-האמת תתפרץ בסופו של דבר. הספרות והדרמה לדורותיהם יודעים זאת היטב. בסרט סודות ושקרים (1996) של הבמאי הבריטי מייק לי מסתירה אם מילדיה סוד ענק. בצעירותה ילדה תינוקת ומסרה אותה לאימוץ. יום אחד זו תופיע, מעתה תצטרך המשפחה כולה להתמודד עם הסודות שנחשפו.
מטרוניתה 