"הוֹדִיעֵנִי נָא, בַּמֶּה כּוחֲכֶם גָּדוֹל מִבְּנֵי הָאָדָם?"

וחרב אין ביד הארי

שוב ניצחת, הארי פוטר, הרהרתי לי בסיפוק בשבת האחרונה. היה זה כשעה או שעתיים לפני שסיימתי את הקריאה בכרך האחרון של הארי פוטר. באותם רגעים – הייתי אז בעמ' 540, ששים וחמשה עמודים שלמים לפני הסוף – לא ידעתי כלל וכלל מה יהיה עם הארי, והמצב, יש להודות, נראה בכי רע.

הניצחון שעליו הכרזתי ביני לבין עצמי לא התיחס כלל לספר, אלא לקריקטורה שלוותה מאמר מודאג שהראתה את הארי מניף את שבט הקסמים על רובוט ענק, גבוה ממנו שבעתיים. "מדע אאוט, כישוף אין" – כך נקרא מאמרו של אלי אשד במוסף הספרות של ידיעות אחרונות, (כ"ו באב תשס"ז, 10.8.07) הנה משפטים ספורים מתוכו:

"יש חשש שבעתיד בני נוער רבים, שקוראים ספרות פנטזיה על נגזרותיה, יפתחו צורת חשיבה שניתן לכנותה "כישופית, במקום מדעית…. אם בעבר חלק מהנערים שקראו ספרות מדע בדיוני הושפעו ממנה ופיתחו קריירה מדעית, מה יקרה לנערים הקוראים ומושפעים מספרות הפנטזיה?… האם בעוד עשר עשרים שנה ניווכח בקיומו של מחנה תרבותי גדול של מאמינים בכישוף, ובפגאנים שיילחמו בתומכי החשיבה המדעית?"

אשד מודאג ממחסור חמור במדענים, בעקבות הארי פוטר וסדרות פנטזיה אחרות, שהפכו להיט והחליפו את עולמו עתיר הידע של ז'אנר המדע הבדיוני בעולמות הזויים של מלכים, נסיכים וקוסמים. המאמר, למרות הילת הנאורות שאופפת אותו, גורר אותנו לאחור, עמוק לתוך המאה התשע עשרה ולמגרש ההאבקות הישן שעליו התקוטטו המדע והאמונה.

ובכן, שואל המתבונן את עצמו, הארי או רובוט?

סוד הקסם: על הארי פוטר וסיפורי נרניה

 

כשראיתי את הספר בקניון קטן בוושינגטון לפני כשש או שבע שנים, לערך, נזכרתי בידיעה קצרה שקראתי במדור התרבות של מעריב זמן קצר קודם לכן. "ספר חדש ומהנה הולך וכובש את אנגליה", כתב אז העיתונאי אמנון דנקנר, (אני מצטטת מן הזכרון)- "אמנם מיועד לילדים, אבל מרתק גם מבוגרים", משהו בהתפעלותו שנחרת בזכרוני, היה חריג, לא עוד מבקר, משבח עוד ספר. הוא הציע לייבא אותו ולתרגמו. לספר קראו: 'הארי פוטר ואבן החכמים'. קניתי אותו, ספק למען עצמי, ספק כדי לתרגמו לילדי, אלא שלא הספקתי לעשות זאת לאורך זמן, כי הספר אכן, תורגם לעברית זמן לא רב אחר כך, והשאר – כפי שנהוג לומר – הסטוריה. אני מזכירה סיפור קטן ובלתי חשוב זה כאן, לא (רק) כדי להשוויץ ש'אני הייתי שם קודם', אלא כדי לנסות ולתהות אחר הקסם, כפי שזוהה בראשיתו. מה היה שם באותו ספר קוסמים פעוט, שכבש לבבות כה רבים? היום, כשהארי פוטר הוא אופנה, אפשר לטעון שהסחף הציבורי והתקשורתי הוא האחראי למינוני המכירה והקריאה, לא אז. אז, היה הספר נטו, בלי מנגנוני יחסי ציבור משומנים שמודיעים לנו באיזה יום, ובאיזו שעה ייחשף הספר לראשונה.

הארי פוטר חולל קסם בעולם הקריאה. קדם לו בשנים רבות ספר אחר: 'האריה המכשפה וארון הבגדים'. חנוכה האחרון זימן את שניהם לאולמות הקולנוע, כשבמקביל הגיעו לחנויות הספרים כרך חדש בסדרת הארי פוטר, ותרגום חדש (ולא מוצלח!) של 'האריה והמכשפה'. בילדותי אהבתי מאד את הספר המספר על חבורת אחים שנכנסה לתוך ארון ומצאה מעברו האחר ארץ קסומה ומופלאה. כמו הארי פוטר של ג' ק' רולינג, גם האריה והמכשפה של ק. ס. לואיס, החל כספר יחיד שהתפתח, בעקבות הצלחתו, לסדרה שלמה – סיפורי נרניה. קניתי לילדי את הספר, כדי שיפגשו את המקור לפני העיבוד הקולנועי. באותה הזדמנות קראתיו בעצמי כדי להזכר ולנסות להבין – מה היה בו אי אז, שכה קסם לי ולרבים אחרים. יצא שקראתי במקביל גם את הארי פוטר החדש, וגם את האריה המכשפה וארון הבגדים הותיקים. שמתי לב שישנם יסודות רבים משותפים לשני הספרים. ג'י קי רולינג, יוצרת הארי פוטר, הושפעה לא מעט מקודמה, ק' ס' לואיס. בחפשי אחר יסודות הקסם, היה לי ברור עקרון חשוב אחד: לא די בטכניקות ספרותיות. ספר 'בעל קסם', הוא ספר שקריאתו מרוממת את הרוח. אנסה לבסס דברי.

א. ההפתעה

יום בהיר אחד הולך מר דארסלי לעבודתו, כרגיל. שלא כרגיל, תופעות מוזרות ביותר פוקדות אותו בדרכו. ינשופים מוזהבים חגים באויר, חתולה מעיינת במפה, וקוראת שלטי רחוב. בקרוב יונח בפתח ביתו דבר מה שישנה את חייו לחלוטין. זהו פרק המבוא, המקדים את כל שיבוא אחריו.