גיבורים בריטיים, אלופים מאדום וטקסטים מעודכנים

שלשת הכרכים של כתבי שרלוק הולמס שולחים בי מבט תמה: באמת נראה לך שתספיקי לעשות עלינו220px-Benedict_Cumberbatch_filming_Sherlock_cropped 'סיום' בחנוכה? לא צריך להיות שרלוק, הם משתעלים, כדי ללמוד מהנתונים המצטברים שאין למיזם שום סיכוי. צודקים. הסיבה שנדרשתי אליהם היא צפייה מתמשכת בששה פרקים, בני שעה וחצי כל אחד, של סדרת טלוויזיה משובחת (בי בי סי) מותאמת לזמננו, ומבוססת על סיפוריו של ארתור קונן דויל. לשרלוק המעודכן יש טלפון נייד, מחשב, וגישה למעבדת כימיה משוכללת. במקום ללמוד פרטי פרטים על האדם שמולו ממקל ההליכה שלו, הוא לומד עליו מסימני השפשוף במכשיר האייפון שהוא אוחז. כשהוא מקבל הודעת טקסט לנייד שלו, האותיות רצות על המסך הרחב, כשהוא מעיף מבט סביב ו"קורא" את המתרחש בחדר הופך מוחו, ויזואלית, למסך מחשב שעובדות ומספרים 'רצים' עליו. בדיוק כמו הרובוט בסרטי 'שליחות קטלנית'. במקום רשימות לעיתון כותב ד"ר ווטסון, איך לא, בלוג באינטרנט שבו הוא מתאר את חקירותיו של הולמס. הבלוג צובר צפיות רבות והופך את הגולשים בו למעריציו של הבלש הדגול. ככל ששולטים יותר בפרטי יצירת המקור כך נהנים יותר מן המשחק ששחקו התסריטאי והבמאי בדמות הספרותית שנולדה במאה התשע עשרה וגלשה למאה העשרים על מנת להפציע שוב, כמאה שנה מאוחר יותר, בגרסת המאה העשרים ואחת.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

פורמייקה כחול לבן

נשות קבע תמונה

 

אמנם הסיפור הבלשי עצמו, יש להודות, לא מוצלח במיוחד. הוא סובל מבעיות אמינות וחורים לא סגורים בעלילה ובמניעים של דמויותיו, ובכל זאת, נקודה נוגעת ללב ומעוררת מחשבה יש בו:

גופתו של סוכן מוסד לשעבר מתגלה על ספסל בטיילת על חוף הים בתל אביב. דירת הוריו, שאליה באה ידידתו רות לחקור את חידת מותו היא, לדברי הסופרת, דירה שהזמן "עמד בה מלכת". במטבח בדירה הזו, עמד שולחן פורמייקה משבצות כחול לבן. שולחן הפורמייקה הזה, המתואר בספרה החדש של שולמית לפיד, טעות אנוש (הוצאת כתר 2012), משך את תשומת לבי. מה תפס אותי בשולחן הזה דווקא? המראה התמים שלו, הפשטות? העובדה שבילדותי פגשתי רבים כמוהו? או אולי הפער העצום, בין הפורמייקה הפשוטה ההיא, המשפחתיות והציפיות הצנועות הגלומות בה לבין בירות אירופה, מלונותיה מסעדותיה ונשותיה שזכה המנוח לפקוד במסגרת תפקידו בשירות המדינה?

ואז נזכרתי: ראיתי את השולחן הזה במוסף ראש השנה של ידיעות אחרונות. הכותבים הקבועים התבקשו להביא תמונת ילדות ולכתוב עליה. יאיר לפיד תיאר את המטבח בביתם הישן, ובו, ניחשתם, שולחן פורמייקה עם משבצות כחול לבן. אמא שלו שילבה את השולחן הזה בספר שלה. צירוף מקרים מעניין מצד אחד, ואביזר סמלי מאין כמוהו: כחול ולבן. פשטות שנעלמה ואיננה עוד.

בספרה החדש של שולמית לפיד, הפער ברמת החיים בין פעם לעכשיו הוא לא רק רקע למתרחש, אלא גם המניע לו.

להמשיך לקרוא