עכברים שואגים–על קולנוע וזהות יהודית

ריבלין יובל, העכבר ששאג, זהות יהודית בקולנוע האמריקני והישראלי, הוצאת טובי

העכבר ששאג

מבוא: הקולנוע כטקסט רציני

"סבתי היתה בת שש עשרה כשהיגרה לאמריקה, היא הגיעה לבד, כשכל רכושה ארוז במזוודת קרטון אחת – כמה ספרים, בגדים, כרית פוך, זוג פמוטי שבת ותצלום של הוריה שאותם לא תראה שוב לעולם. באליס איילנד, תחנת המעבר למהגרים בנמל ניו יורק פגש אותה אחיה הגדול שנסע לאמריקה לפניה, הוא לקח ממנה את המזוודה והשליך אותה לים. "את באמריקה עכשיו", אמר לה, "הגיע הזמן להשתחרר מן העבר".[1]

חסיפור הזה שבו בוחר ריבלין לפתוח את הספר בכמעין מוטו, ממחיש באופן ויזואלי, כמעט קולנועי, מרוכז ומדוייק, את דילמת הזהות המתוארת לאורך כל פרקיו. ריבלין מוסיף ומצטט את אהרון לנסקי, בעל הסיפור, האומר שכאשר שמע אותו לראשונה הוא הגיב עליו בזעם, אולם עם הזמן, הבין שלא מאוחר מדי לתקן, סבו וסבתו, וגם הוריו, ראו עצמם מהגרים באמריקה, "אני בשונה מהם", כתב "אמריקאי לגמרי – נוח לי כל כך עם האמריקאיות שלי שאין לי שום בעיה לחפש בקרקעית הנמל את מה שאבד". דבריו של לנסקי מתמצתים היטב תהליך בן שלשה דורות של התעלמות – הדחקה השלמה והתחלה של רנסנס זהותי יהודי. ספרו של ריבלין עוסק בתהליך הזה ומדגים אותו באמצעות יצירות קולנוע בולטות של העשורים האחרונים. ריבלין עוקב אחרי הסיפור היהודי בקולנוע הישראלי והאמריקאי, קולנוע שיוצריו הבולטים והמרכזיים הם יהודים, ובוחן את האופן שבו התמודדו יוצרי הקולנוע שני המקומות הללו עם זהותם היהודית. בספרו הוא מצביע על התהליך שבו זהות מודחקת הופכת לזהות קימת שמתמודדים עמה ועוסקים בה. הספר מחולק לשלשה שערים – 'כאן' 'שם' ו'בכל מקום'. כאן עוסק בקולנוע הישראלי, שם – באמריקאי, ובכל מקום עוסק בנושאים זהותיים יהודיים אחדים שהבולטים בהם הם התנ"ך והשואה.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת