כבר כתבתי פעם על אושפיזות, אמרתי לחגית מאתר קולך. פנייתה אלי, להשתתף בפרויקט האושפיזות גרמה לי לפשפש בתיקיות הבוידעם של המחשב שלי ולשלוף את הרשימה דלהלן. היא נכתבה לפני למעלה מעשור ופורסמה במוסף 7 ימים בטור אישי, דו שבועי שהיה לי באותם ימים. היום רשימה זו גורמת לי מבוכה קלה, אבל כך כתבתי אז: להמשיך לקרוא
"אתה שטן!" אומרת בחיוך גיסתו של וולטר לוולטר המציע לה חתיכת עוגה נוספת. "זה נורא משמין!" הסיטואציה פסטורלית: שתי אחיות ושני גיסים יושבים בחצר בית מטופח בפרברים ושותים קפה. המשפט התמים שהניח התסריטאי בפיה של הגיסה מכיל קומה נוספת, אירונית. וולטר הוא שטן, וברגעים אלה ממש, בעודם לוגמים מן הקפה, נכנס גיסו של וולטר לשירותים ומגלה שם את האמת. הגיס, האנק, הוא סוכן הסוכנות האמריקנית למלחמה בסמים. ברגע אחד, בשל עלעול מקרי בספר שהושאר בשירותים, הוא מבין ומפענח את זהות ברון הסמים הגדול והמסתורי שאחריו הוא רודף כבר שנים.
"שוב יום אחד לפני מיתתך", אומרת המשנה במסכת אבות. "שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזהו יום ימות? אמר להן, וכל שכן! ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה" (שבת, קנא, א) זיכרון יום המוות הוא מוטיב כבד משקל בתרבות היהודית, ובחוויה האנושית בכללה. יש בו כדי להניע לפעולה, לעיתים פעולה דרמטית. כשאדם ניצב מול מותו הקרב, האפשרי, קורים לו דברים. כשוולט ווייט שומע מהרופא שלו על מחלת הסרטן הריאות שחלה בה, הבעיה העיקרית שמטרידה אותו היא הישרדותה הכלכלית של משפחתו אחרי מותו הצפוי. נואשוּת מצבו מובילה אותו להכרעות מפתיעות.
בימים אלה משודרים בארץ פרקיה האחרונים של העונה החמישית של סדרת הטלויזיה 'שובר שורות'. Breaking bad. (=מתדרדר). גיבור הסדרה, מר וולטר ווייט הוא מורה לכימיה בתיכון. בנו הבכור בן העשרה חולה בשיתוק ילדים ונעזר בקביים, אשתו בהריון והוא עצמו – סרטן התגלה בגופו. לא קל. כלומר, מילא שהחיים קשים, אבל מה ישאיר וויט למשפחתו המתרחבת אם כל כספו ילך על הטיפול הכימותרפי? וולט הוא תוצר של תרבות אמריקאית בשני מובנים חשובים, האחד – העדר ביטוח בריאות מספק והשני – הכסף ויכולת ההשתכרות כמדד לזהות גברית. חרדותיו וכישלונו כמפרנס מקרינים גם על חדר המיטות שלו. וויט הוא לוזר בעיני עצמו, שבגלל סיבות שאינן בשליטתו לא הפך להיות המדען המבריק שתכנן להיות אלא מורה המתייצב מדי יום בפני כיתת תיכוניסטים פרועים וחסרי רסן המזלזלים בו ובזים לו כמעט כמו שהוא בז לעצמו. יוצר הסדרה מכין את התשתית למהפך איטי אבל יסודי שעומד להתרחש בחייו ובאישיותו של המורה החנון לכימיה. המהפך האישיותי והמוסרי הזה הינו לב הסדרה. והמראה שהיא מניחה מול צופיה: האם גם אתם, הגונים וצדיקים בעיני עצמכם, כשתעמדו בפני הדילמה, תבחרו נכון?
דברים לכבוד טקס הענקת תואר הדוקטור, בשם מקבלי התואר.
כבוד נשיא האוניברסיטה – פרופ' משה קוה, הרקטור – פרופ' חיים טייטלבאום, דיקן בית הספר ללימודים מתקדמים פרופ' גיל אפשטיין, דיקנים, חברי סגל, מנחים, בני משפחות וחברים, ואחרונים חביבים – עמיתי ועמיתותיי מקבלי התואר.
כשתינוק נמצא במעי אמו, אומרת הגמרא, נר דלוק לו על ראשו ומלמדין אותו כל התורה כולה, וכשמגיע זמנו לצאת משם, בא מלאך וסוטרו על פיו, ומשכיחו כל מה שלמד. במקרה שלי, לא רק המלאך לבדו למדני: בהיותי במעי אמי זכיתי לשמוע יחד איתה את ההרצאות ששמעה היא כאן, בימיה הראשונים של אוניברסיטה זו ממש. לא זו בלבד – מתברר שאין זו הפעם הראשונה שבה אני משתתפת בטקס חלוקת תארים בבר אילן בצד הזה של השולחן, הפעם הקודמת הייתה אז, בטקס הסיום של אמא ז"ל, תלמידת המחזור השני של האוניברסיטה. פעמים רבות הראו לי את התמונה של אמי ההרה, לבושה בבגדים המסורתיים של מקבלי התואר, עם הכובע הרחב השחור והגלימה, הצביעו על התמונה ואמרו – הנה, את היית כאן. להמשיך לקרוא
כל המשפחות בכניסות השונות של הבניין חיות בצל איום החורבן. בכתיבה חושפת ומדויקת נוגע רומן חדש בשורשי התערערותו של התא המשפחתי הדתי-מודרני. להמשיך לקרוא
בואי, אומר הארי לביאטה, נעשה מה שהייתי עושה עם אלן, שותפתי הקודמת. נתבונן בזירת הרצח לא כדי לחפש בה תשובות לשאלות שלנו. אלא כדי לראות ולהקשיב למה שיש לה לספר לנו. להמשיך לקרוא
מטרוניתה 