המשפחות (והדרמות) הדומות זו לזו

 

משפחה בשירות הדרמההרשימה השחורה

ביזנס ופלז'ר, עבודה ומשפחה – יודעי דבר ממליצים לא לערבב אותם יחד. תסריטאים מקצועיים, לעומת זאת, מקפידים לעשות את ההיפך: דרמה טובה, הם יודעים, יש בה התנגשות בין כוחות, וככל שהכוחות קרובים זה לזה, כך עוצמת ההתנגשות גדלה.

סדרת סיפורי יוסף ואחיו שהשבת מגיעה לתחנתה האחרונה בספר בראשית, היא דוגמה לא רעה לעיקרון הזה. "הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך"? נזף בו אביו לפני שתי פרשות, והתורה, והקב"ה – עונים בפרשתנו: אכן כן, בוא תבוא, ממש בסוף ימיך תגיע למצרים שבה שולט בנך שלטון בלי מצרים, ותשתחווה לו: "וישתחו ישראל על ראש המטה". השתחוויה זו אינה רק הכרה בכוחו של יוסף, ובכוח חלומותיו אלא גם הרכנת ראש של התנצלות על השליחות ההיא לשכם וכל שארע בעקבותיה. העובדה שהעימות הסבוך והמורכב הזה מתרחש בתוך משפחה אחת מעניקה לו איכויות שלא היו לוֹ, לוּ מדובר היה בזרים גמורים, או אפילו שכנים.

בהוליווד למדו תנ"ך. שם יודעים היטב, שכששני מדענים מנסים להציל את העולם ממשהו, או שני שוטרים רודפים אחרי אסיר מסוכן המפיל חיתתו על העיר, מוטב שיהיו ביניהם קשרי עבר מורכבים, בעל ואשתו, הורה וילד אח ואחות שנטשו זה את זה מסיבות שונות ומשונות. קשרים אישיים-משפחתיים מעצימים דרמות, קונפליקט פנימי, חזק מקונפליקט חיצוני. בסרט ההוליוודי המצויר והאהוב 'נסיך מצרים', השכילו היוצרים לעשות שימוש מושכל בעובדה זו, והפכו את משה ללוחם חופש הנאבק – לא רק בשליט עריץ ורשע אלא באחיו החורג, שגדל עמו באותו בית ממש.

סדרת הפעולה הדרמטית החדשה – "הרשימה השחורה", משתמשת באותו גימיק.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

סודות

דונובן 2הנה הצעת אלטרנטיבה: יוסף מסתיר את חזיונותיו ולא מספרם לאחיו, מתפתח בנחת בבית אביו, מקבל אחריות על ניהול הבית והמשק, הכל נראה מצויין, מצרים רחוקה מתמיד.

מה באמת היה קורה לו היה יוסף נוהג כאביו, ו'שומר את הדבר בלבו'? האם היתה ההיסטוריה הישראלית-מקראית משתנה לבלי הכר?

כנראה שלא. טיבם של סודות לפעפע ולהתפרץ. אם לא בדרך זו, אז בדרך אחרת, על פי רוב גרועה יותר.

יום אחד בסעודה משפחתית, אחרי שהיטיב יוסף לבו ביין – הסוד מתגלה. "המשל תמשל בנו אם מלוך תמלוך עלינו"? מתפרצים עליו אחיו בכעס. התוצאה ההכרחית: מרד ושבר בבית יעקב. הפעם הנוטשים הם עשרת הבנים. עורקים בעצמם למצרים, מתערים בתוכה ממש, לא בארץ גושן, משנים שמם ומסתירים לשונם בלי לפתור חלומות של אף אחד. בכנען נותר לו יעקב לבכות את אבדן חזון שניים עשר השבטים וחורבנו. על כתפי שני בניו הנותרים.

כדי לשמר סוד נדרשת אנרגית הסתרה עצומה, דרוש חיפוי העשוי מחומרי-שקר. האמת המפעפעת מתחת לכיסוי היא הר געש המבקש להתפרץ, כל המתח הזה זה מוביל לפיצוץ בלתי נמנע כאשר לבת-האמת תתפרץ בסופו של דבר. הספרות והדרמה לדורותיהם יודעים זאת היטב. בסרט סודות ושקרים (1996) של הבמאי הבריטי מייק לי מסתירה אם מילדיה סוד ענק. בצעירותה ילדה תינוקת ומסרה אותה לאימוץ. יום אחד זו תופיע, מעתה תצטרך המשפחה כולה להתמודד עם הסודות שנחשפו.

להמשיך לקרוא

צעקת הבנות

ארנדירה

"כמה זמן הם במדבר? יציאת מצרים לקח יותר מהר!", כך אומר סטניסלב המכונה סטאס לאשר שותפו (העילגוּת במקור). הוא לחוץ ועצבני. לא פלא: משלוח של נערות מאוקראינה שאמור היה לחצות את הגבול עם מצרים ולהשתלב בעבודת מכון הליווי נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. הנערות האומללות צועדות במדבר, אבודות ומיואשות, בדרכן להימכר לשפחות מין. השוואת המסע העצוב שלהן ליציאת מצרים היא אחת מההברקות האירוניות שמייצרת הסדרה הישראלית שחזרה לאחרונה לעונה חדשה – בלו נטלי. נטלי הכחולה היא נטלי המתה, הזונה או העצובה – חשבו על המילה כחול בשתי השפות, ותבינו שכל האפשרויות נכונות. סטאס הוא בעליו של אוטו גלידה ורדרד וצבעוני שממנו הוא מוכר גלידות לילדים וקוקאין למבוגרים. על הדלפק בבית הבושת מונחת תמונת בתו של אשר, אודליה, בת שהולדתה בחטא – באונס של אחת הזונות הפרטיות שלו. "תוציא משם את התמונה", נוזף בו סטאס, "זה לא קלאסה. תכף תשים פה גם תמונה של אמא שלך". ובינתיים אחרי מסע משפיל ומפרך במדבר, נכלאות הבנות במאורה כאילו היו בהמות למכירה. כשבעונה הקודמת הגיע משלוח חדש, בדקו אותן כמו פרות, מיששו וצבטו. הכריחו להתפשט. את המסע הפעם הן תסיימנה בתוך שקיות שחורות.

להמשיך לקרוא

היררכיות נשברות

grey

מי שהיה עבד או אישה או קטן מקרין אותו

עונה אחריהם מה שהם אומרין

ותהי לו מארה. (סוכה פרק ג משנה י)

אפילו סלעים נשברים, כתבה דליה רביקוביץ. כשהיררכיות נשברות או נסדקות, כמו סלעים, זה קורה בהפתעה, או שלא. לפעמים כלב ים קטן חושף את הסדק. לפעמים זו סדרת טלוויזיה. לפעמים הסדק מופיע בבת אחת ולפעמים חופר את דרכו לעומק הסלע, מתבשל ומעמיק לאיטו.

קחו לדוגמה את עולם המילים: היררכיות של מילים נשברות מהר. הנה – עד לפני שבוע המילה מרן היתה נחלת קבוצה סגורה, אליטיזם של תורה. היום היא נחלת הכל. כמוה, יש מילים רבות שבמשך זמן רב היו נחלתם של מעטים וביום אחד נעשו פופולריות עד כדי זוועה. עצמונית היתה מילה של רופאים, אינתיפדה- של מזרחנים, צונאמי – של מומחים לגיאוגרפיה, ריבוזום – של ביולוגים, וכן הלאה. במהלך אירוע אחד, ושעתיים של היסטריה תקשורתית הנלוות לו – הופכות מילים שהיו מנת חלקן של קבוצות קטנות, יודעי ח"ן ומומחים, לנחלת הכלל, שגורות על כל לשון.

אוצר המילים שלנו אוהב צעצועים חדשים, התודעות שלנו קצת פחות. מה שקורה למילים, קורה גם להן, רק הרבה יותר לאט.

להמשיך לקרוא

תאומי בראשית

 

סרט ישן, שולחנות נפרדים שמו, מתאר חבורת אנשים המתגוררת במלון קטן בעיירה אנגלית נידחת. הם בורחים מהעולם, איש מסיבותיו הוא, לכל אחד צרותיו ומשבריו. לאורך הסרט הם מנוכרים זה לזה, יושבים בשולחנות נפרדים, רק בסופו הם מוצאים את הדרך לשוחח כיחידים וכקבוצה מתוך כנות, אנושיות וחמלה. סיפור העולם הוא סיפור התגובה האנושית לחורבנותיו. בפרשות שהיו לנו עד כה – תיבות נוח, מבול וים של דינוזאורים נכחדים. אנשים מבקשים מקלט מהפורענות ואם הם זוכים – הם מוצאים מקלט כזה בדמותה של תיבת עץ ענקית או בית שפותח בפניהם את דלתותיו.

חוש מושלם

בסרט מאוחר הרבה יותר – חוש מושלם, איש ואישה מתוודעים זה לזה בזמן קצת בעייתי. העולם סביבם מתחיל להשתנות, חוקיו מופרים. וירוס כלשהו תוקף את האנושות, ומעלים אט אט את החושים. בתהליך ארוך אך יציב נעלמים חושיהם של בני האדם. זה מתחיל בחוש הריח. קצת מרגיז, אבל זניח. עם הריח מסתלק גם חוש הטעם. ענף המסעדות במשבר. האיש, במקרה שלנו, הוא שף. עבודתו בסכנה. עבודתה של האישה, לעומתו, מעולם לא היתה חשובה יותר – היא מדענית אפידמולוגית – חוקרת מגפות בבית החולים. האמת על המגפה המתפשטת נודעת לה לפני כולם. אחר כך נעלם לו חוש השמיעה. היעלמותו מלווה בפרצי זעם מפחידים. התפרצויות אלימות ברחובות, ביזה. פאניקה. התקפי הזעם חולפים לבסוף אבל משאירים את העולם חרש לגמרי.

להמשיך לקרוא

תולה ארץ על בלימה

קטגוריה 8

לְפִי שֶׁרָאָה אָדָם הָרִאשׁוֹן יוֹם שֶׁמִּתְמַעֵט וְהוֹלֵךְ,

אָמַר: אוֹי לִי, שֶׁמָּא בִּשְׁבִיל שֶׁסָּרַחְתִּי – עוֹלָם חָשׁוּךְ בַּעֲדִי וְחוֹזֵר לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְזוֹ הִיא מִיתָה שֶׁנִּקְנְסָה עָלַי מִן הַשָּׁמַיִם!

עָמַד וְיָשַׁב שְׁמוֹנָה יָמִים בְּתַעֲנִית וּבִתְפִלָּה.

כֵּיוָן שֶׁרָאָה תְּקוּפַת טֵבֵת וְרָאָה יוֹם שֶׁמַּאֲרִיךְ וְהוֹלֵךְ, אָמַר: מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא.

הָלַךְ וְעָשָׂה שְׁמוֹנָה יָמִים טוֹבִים.

לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת עַשַׂאָן לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ יָמִים טוֹבִים.

(תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ח ע"א)

לעיתים נופלת מבקרת התרבות קורבן לתחביביה שלה. זה קורה כשהיא מוצאת עצמה צופה בסדרה גרועה, אבל כזו שאי אפשר להפסיק לצפות בה. למזלה-מזלי, מדובר במיני סדרה בת שני פרקים בלבד, פחות משעתיים בסך הכל. ואף עליהן איני מצטערת בשל תובנה נאה, יש שיאמרו – מובנת מאליה, שהתגלגלה לי בהיסח הדעת בעקבות צפייה זו.

אבל ראשית, הקדמה קצרה.

סרטי אסונות היו אופנתיים מאד בשנים מסוימות, ומעולם בעצם לא חדלו להיות. כוחם וסוד משיכתם מבוסס על פוטנציאל דרמטי מובנה היטב: האסון הקרב חוסך צורך בבניית מרקם דרמטי מעודן מדי, הדרמה כבר שם, הנשימה העצורה, החרדה לגורל הגיבורים מושגת בפרוטות. הבית הנשרף, הלוויתן העולה מהתהום – עושים את העבודה היטב, ויש שיאמרו – בזול. עם השנים, הפכו הללו אופנתיים פחות, אולי כי שירותי ההתראות והחירום השתכללו, אולי כי המציאות הפוליטית הביאה עלינו חורבנות ומוטטה מגדלים, והפעם לא בשל הישמעות להוראות בטיחות ושריפות. אולי כי נזקקנו לשדרוג הפחד.

שלב אחד גבוה יותר בסולם האסון מונחת הקטסטרופה, לא עוד חורבן הבית, אלא חורבן העיר, הארץ, ולבסוף – חורבן כדור הארץ והעולם כפי שהכרנוהו.

להמשיך לקרוא

כמו תשובה, רק להפך

שובר שורות

"אתה שטן!" אומרת בחיוך גיסתו של וולטר לוולטר המציע לה חתיכת עוגה נוספת. "זה נורא משמין!" הסיטואציה פסטורלית: שתי אחיות ושני גיסים יושבים בחצר בית מטופח בפרברים ושותים קפה. המשפט התמים שהניח התסריטאי בפיה של הגיסה מכיל קומה נוספת, אירונית. וולטר הוא שטן, וברגעים אלה ממש, בעודם לוגמים מן הקפה, נכנס גיסו של וולטר לשירותים ומגלה שם את האמת. הגיס, האנק, הוא סוכן הסוכנות האמריקנית למלחמה בסמים. ברגע אחד, בשל עלעול מקרי בספר שהושאר בשירותים, הוא מבין ומפענח את זהות ברון הסמים הגדול והמסתורי שאחריו הוא רודף כבר שנים.

"שוב יום אחד לפני מיתתך", אומרת המשנה במסכת אבות. "שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזהו יום ימות? אמר להן, וכל שכן! ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה" (שבת, קנא, א) זיכרון יום המוות הוא מוטיב כבד משקל בתרבות היהודית, ובחוויה האנושית בכללה. יש בו כדי להניע לפעולה, לעיתים פעולה דרמטית. כשאדם ניצב מול מותו הקרב, האפשרי, קורים לו דברים. כשוולט ווייט שומע מהרופא שלו על מחלת הסרטן הריאות שחלה בה, הבעיה העיקרית שמטרידה אותו היא הישרדותה הכלכלית של משפחתו אחרי מותו הצפוי. נואשוּת מצבו מובילה אותו להכרעות מפתיעות.

בימים אלה משודרים בארץ פרקיה האחרונים של העונה החמישית של סדרת הטלויזיה 'שובר שורות'. Breaking bad. (=מתדרדר). גיבור הסדרה, מר וולטר ווייט הוא מורה לכימיה בתיכון. בנו הבכור בן העשרה חולה בשיתוק ילדים ונעזר בקביים, אשתו בהריון והוא עצמו – סרטן התגלה בגופו. לא קל. כלומר, מילא שהחיים קשים, אבל מה ישאיר וויט למשפחתו המתרחבת אם כל כספו ילך על הטיפול הכימותרפי? וולט הוא תוצר של תרבות אמריקאית בשני מובנים חשובים, האחד – העדר ביטוח בריאות מספק והשני – הכסף ויכולת ההשתכרות כמדד לזהות גברית. חרדותיו וכישלונו כמפרנס מקרינים גם על חדר המיטות שלו. וויט הוא לוזר בעיני עצמו, שבגלל סיבות שאינן בשליטתו לא הפך להיות המדען המבריק שתכנן להיות אלא מורה המתייצב מדי יום בפני כיתת תיכוניסטים פרועים וחסרי רסן המזלזלים בו ובזים לו כמעט כמו שהוא בז לעצמו. יוצר הסדרה מכין את התשתית למהפך איטי אבל יסודי שעומד להתרחש בחייו ובאישיותו של המורה החנון לכימיה. המהפך האישיותי והמוסרי הזה הינו לב הסדרה. והמראה שהיא מניחה מול צופיה: האם גם אתם, הגונים וצדיקים בעיני עצמכם, כשתעמדו בפני הדילמה, תבחרו נכון?

להמשיך לקרוא