הבית של סבתא – על הסדרה 'השנים' ועל בחירות (נכונות ושאינן)

השנים תמונה

לו זה היה תלוי בי, הייתה 'השנים' צפיית חובה עבור כל פוליטיקאי שמתמודד בבחירות מחרתיים. בעצם, גם עבור כל מי שאמור לשלשל מעטפה בקלפי.

בדרכה האיטית והמצמררת, מצביעה 'השנים' על ההתדרדרות הצפויה של האנושות, שאת ניצניה אפשר להרגיש כבר בתופעות בנות ימינו. היא עושה זאת דרך סיפור של משפחה אחת – סבתא וארבעת נכדיה הבוגרים, ילדיהם ובני זוגם. את ההתדרדרות האנושית המתוארת, ככל שהשנים חולפות להן, מאפשרים שלשה דברים: א. אמצעים טכנולוגיים מתקדמים, שהולכים ומשתלטים ומחליפים בני אדם. ב. עלייתו לשלטון של גורם רדיקלי שבתחילה נראה מגניב ואיפכא מסתברא לכל מה שבנאלי ושחוק, ואחר כך הופך למסוכן, בהעדר עכבות ג. השלמה שותקת של הציבור, כמנוסח היטב בנאום הסבתא בפרק השישי והאחרון של הסדרה.

מדהים ואף מרגש לראות את המהלך כולו – הסבתא הזו, שבפרקים הראשונים נראתה טרחנית להפליא, מיושנת וכמעט חסרת רלוונטיות, מתגלה כגורם הכי משמעותי בה. היא מחזירה את נכדיה, גיבורי הסדרה, לבסיס האנושי שלהם, מזכירה להם איפה אמור להימצא הלב כשהוא במקום הנכון. "אתם ראיתם את המכונות מחליפות את הקופאיות – ושתקתם. לא רק שתקתם, גם שמחתם. סוף סוף לא תצטרכו להסתכל בעיניים לאלה שמרוויחות כל כך הרבה פחות מכם". הנאום שלה, נפלא כל כך, פשוט כל כך, הוא טקסט מכונן שצריך להילמד בכל בית ספר תיכון. הסבתא הזו, לא רק נאה דורשת אלא גם נאה מקיימת ואכמ"ל כאן, צפו בסדרה, עקבו אחרי הבחירות שלה. את מי היא מכניסה למשפחה, את מי היא כוללת בצוואתה, ומדוע.

בעולם של אתרים וירטואליים מקבל לפתע הבית, ביתה של סבתא ובית המשפחה עוצמה אדירה ומופלאה. הבית הישן הזה שבו מארחת סבתא את נכדיה ובני זוגם, הוא בסיס האם של כל הפעולות של אלה בעולם, והמקום שבו עוברות 'השנים' (כשם הסדרה) בזו אחר זו, כשהמעקב אחרי התחלפותן – כמו אותה קלישאה קולנועית של דפי יומן מתדפדפים במהירות – נעשה מתוכו ובעזרתו – דרך סעודות חג מולד או ימי הולדת שמתנהלים בו, שנה אחר שנה. הגיבורים מזדקנים, שערם מאפיר – שלה היה כבר לבן מהתחלה – אבל הבית שלה, ליבה, והחינוך שהעניקה לנכדיה, הם מנצחים בסוף, מסיטים את הבחירות הפחות מוסריות שלהם וגורמים להם להתאחד בכוון הנכון, המשנה את פני החברה.

כמובן –  וודאות אין, כי השנים ממשיכות לחלוף, ומי יודע לאן הן תולכנה במעופן את בני האדם. מה שיפה, ומתאים להפליא לימי אלול אלה, שאין פה גזירת גורל, או קארמה קבועה מראש. הכל בעצם תלוי בנו. במי שנגדו נצא ובמי שבעדו נפעל.

במדרש ידוע על מגדל בבל נאמר כי: "שבע מעלות היו לו למגדל ממזרחו ושבע ממערבו. מעלים את הלבנים מכאן ויורדים מכאן. אם נפל אדם ומת לא היו שמים לבם אליו, ואם נפלה לבנה אחת היו יושבים ובוכים ואומרים: אוי לנו, אימתי תעלה אחרת תחתיה." (פרקי דרבי אליעזר כ"ד) הקידמה – ההגעה לשמים – הייתה עבור בני הדור תכלית הכול, והם לא היססו לשלם את מחירה בחיי בני אדם, שלא נספרו. הסדרה מזהירה מפני סכנות דומות מאד, אבל לשבחה יאמר שהיא אינה מתנגדת לטכנולוגיות מתקדמות באשר הן, אלא רק לשימוש לא מוצלח בהן, והיא יודעת להבחין בין השניים. יש שימושים מוצלחים: הסבתא מצליחה לרפא את עיניה בזכות טכנולוגיה כזו. אפילו, בתאני, הנערה שביקשה להשתדרג, לעלות את תודעתה לרשת ולהעלם, עוברת שינוי פנימי אמיתי, שלא אפרט, אבל הוא בהחלט כרוך בניצול ראוי של הטכנולוגיות הנ"ל.

לסיום, אחזור ואומר כי הצפייה ב 'השנים' היא מבוא מצוין ליום הבחירות הקרוב. את המשמעות המעשית של העניין, אשאיר לכל אחד לברר בינו לבין עצמו.

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s