ברית האמת והשקר – על הסרט: 'האישה'

האישה_(סרט,_2017)_כרזה

"בבקשה אל תציג אותי כקרבן. אני הרבה יותר מעניינת מזה" אומרת ג'ואני (גלן קלוז) לביוגרף שמלווה אותם כצל. הוא חושד באמת: היא אחראית לרוב הספרים שבעלה קיבל עליהם את הקרדיט ואף זכה בנובל. היא צודקת, היא יותר מעניינת מזה, והיא צודקת, כי במובן ידוע, היא אינה קרבן כלל.  לא תסמונת סטוקהולם (!) כאן, אלא הסכם בשתיקה, מרצון, ברית שכרתו מזמן. היא אחראית לה כשם שהוא אחראי. הוא היה צריך להיות הגון יותר, נכון, היא לא עמדה על שלה, זה נכון. אבל הכל בהכרה צלולה. היא מלאה את תפקיד ה'אישה'. היא נתנה לו לנצל אותה, תכבד ותישא באחריות.

"אבל סופרים מוכרחים לכתוב", מתפלאת ג'ואני הצעירה נוכח מרירותה של סופרת כושלת, בערב השקה משמים.  הסופרת העצובה אומרת לה – אל תכתבי. לעולם.  סופרים מוכרחים שיקראו אותם. אותך לא יקראו. כי את אישה. מה גרוע יותר, לכתוב למגרה, או לפרסם ואיש לא קורא? (צריך עיון, קצת מזכיר את תגובתי לאסף ענברי ובפשטות – לפרסם, גם אם לא קוראים. אולי יבוא יום)

דמותו של הביוגרף נתניאל, חשובה. יש עד. מישהו יודע, מלבדם. הוא נואש להשיג מידע, הוא מתחנף, משחד, זקוק לחומר ממישהו אחר, כדי ליצור את יצירותיו התלויות באחרים. אולי הוא דומה לקאסלמן הסופר יותר מה שאנחנו חושבים. ככותבת ביוגרפיות למחייתי, הזדהיתי עם הטחת הראש בקיר, של מי שיודע את האמת, אבל גיבור ספרו מסרב לאשר אותה.

שאלות שהסרט מעלה – הצורך בהכרה, האגו (אם כתבת ולא יודעים שכתבת  אז מה? אולי זה לא חשוב? ושמא זו כתיבה 'לשם שמים' – נטולת אגו? האם ראוי לוותר על זה? אולי אסור לוותר – מכוחו של איזה עיקרון? אמת?)

הסופר בעל "מגע הזהב" – של מי הוא היה, בעצם? שלה? שלו? ראו מה כוחה של שותפות. הם יחד היו טובים יותר מאשר כל אחד לחוד. למה לא חתמו שניהם? למה הוא לא ויתר, ולמה היא כן? כמובן שיש פה הבניה חברתית ברורה. תרבות. פמיניזם. שוביניזם. (מי מבשל, מי כותב)

הנרקסיזם. חובה לכותב\יוצר? להיות מרוכז בעצמו? עובדה, היא לא היתה מרוכזת בעצמה, ולכן לא התפרסמה. אחד מששים גאווה שנצרכת.

אחזור ואדגיש, לסיום: היא לא קרבן, הם כרתו יחד ברית של שקר, שניהם שותפים לה. שניהם נושאים באחריות, הוא אחראי על חיים של יוקרה מזויפת, היא אחראית על חיים שלמים של תסכול, התסכול הוא של שניהם.

ומה בסוף? האמת תיוודע? האם הדבר עדיין הפיך? אני חושבת שלא. גם אם בסוף הביוגרף ינחש, ידע, ויפרסם. החיים כבר נחיו, של שניהם. לו ייוודע הדבר, הוא יהפוך לקוריוז, ותו לו. ונניח שהיא תספר לילדים, זה באמת ישנה משהו?

סיום הסרט – הזכיר לי קצת את הסיפור שלי – 'וכשהיא לעצמה' (פורסם בספרי 'ככה נראית גאולה'. הגבר נטל את כל ההילה, וכשהוא הולך, התפנה לאשתו מקום. היא פותחת דף חדש. האם היא תמלא אותו עכשיו? לבדה? השאלה נשארת פתוחה. נראה אותה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s