יש תכלית לכל הסבל הזה – ווסטוורלד, סוף זמני

הגיגי יהיו רצופי ספויילרים, ראו הוזהרתם.

בכן, הופתענו. בטעות נפלנו למלכודת  הדואליות, האל והשטן. ולא היא.  התסריטאים הכינו עבורנו מהפך מופתי – האל הרע, הוא בעצם טוב. ספרו זאת לסובלים, כמובן. כלומר, לכולנו. שהרי קיבלנו דרשה נפלאה על תפקיד הסבל בעולם. והיא לא דרשה נוצרית אלא דרשה יהודית: הסבל לא מכפר אלא מבגר, מבשיל, מגבש אישיות אוטונומית. אם רע לכם, לא נורא. אתם מתבגרים מזה. אולי אפילו תמותו מזה. אבל תקומו לתחיה בשלים ופקחים יותר. מודעים יותר. רק פרויד וניטשה מחייכים להם מאחורי שפמם העבות: שוב רצח אב.

(ובאשר למהפכים האישיותיים הבולטים של ויליאם ושל דולורוס – לא תהליכי התפכחות, תהליכי שינוי אישיות והשתלתה של חדשה: המהפך של ויליאם אינו אמין כלל, באשר לדולורוס – היא בובה ולכן הקושיה קשה קצת פחות.) 

לסיכום, מתברר שצדקתי זהו משל על אלוהים ועלינו. כל השאר הן הערות שוליים.

(מעריכה שהמשך יבוא)

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s