אושפיזות, הדור הבא

נורה אפרון

כבר כתבתי פעם על אושפיזות, אמרתי לחגית מאתר קולך. פנייתה אלי, להשתתף בפרויקט האושפיזות גרמה לי לפשפש בתיקיות הבוידעם של המחשב שלי ולשלוף את הרשימה דלהלן. היא נכתבה לפני למעלה מעשור ופורסמה במוסף 7 ימים בטור אישי, דו שבועי שהיה לי באותם ימים. היום רשימה זו גורמת לי מבוכה קלה, אבל כך כתבתי אז:

אושפיזות

לאחרונה נהיה לי לא נוח עם העניין של האושפיזות. פה ושם שאלו אותי כמה טרחנים – אין לדעת אם כדי להכעיס או מתוך סקרנות אמיתית – מדוע נגרע כבודן של אימותנו? למה, בניגוד מצער לאברהם יצחק יעקוב וכו' הזוכים בסוכה לכבוד מלכים, אף אחד לא מזמין את שרה רבקה רחל ולאה, רות, נעמי, דבורה, צפורה או בנות צלפחד לסוכה, או לפחות מציע כוס קפה?

האמת היא שאין לי מושג. יש שאלות שאף פעם לא שאלתי, כמו: למה השמש שוקעת במערב, למה הדשא ירוק, למה יום חמישי בא אחרי יום רביעי, למה בסוכה יש אושפיזין אבל אושפיזות – אַיִּן. אמנם יש כאלה שממש שואלים את השאלות המעצבנות האלה. כמה מהם הולכים אחר כך לייצר איזה מחקר מדעי או כותבים על זה איזה פיוט. לא אני. אני מקבלת דברים כפשוטם. הירח בלילה? שיהיה. אין אושפיזות? אז אין.

אבל כדי שלא יגידו שאני מחפפת, בדקתי. שבע גישות שונות לשאלת העדרן הבולט של האושפיזות מן הסוכה מצאתי, כנגד שבעת ימי החג ואושפיזיהן. בהעדר אושפיזות, התנחמו נא באלה:

הפייסנית: וכי יעלה על דעתך שאברהם בא ומשאיר את שרה בבית? האושפיזות באות עם האושפיזין, זה ברור. לא כל דבר צריך להגיד במפורש. יש דברים שמבינים לבד.

השוביניסט: כמה מתאים לנשים הפתטיות של העידן החדש לשאול את השאלה המגוחכת הזו. סוכה אתן יודעות לבנות? מסמר אתן יודעות לדפוק? אתן יודעות להבדיל בין סכך לדשא? התרכזנה בבקשה במה שאתן מבינות, חזורנה למטבח ושיהיה שקט.

הלמדן : הלא חכמים פטרו את האישה ממצוות שהזמן גרמן, האישה לא חייבת בסוכה, כך, לדוגמא, אם הסוכה קטנה, ויש בה רק מקום אחד, היא תפנה אותו לגבר, כדי שיקיים את המצווה שהיא פטורה ממנה. וכיון שזו מצוה לגברים, לא יעלה על הדעת, מדין צניעות, שאורחיהם – אורחות יהיו.

המיסטיקן: שאלו צדיק אחד מי בא לסוכה ביום הרביעי, יוסף או משה? וענה: במו עיניי ראיתי את משה נכנס. בכנות, מישהו ראה פעם את רבקה בסוכה?

הפמיניסטית: השאלה הזו הייתה צריכה להישאל מזמן. מדובר, כמובן, באפיזודה אופיינית. הגברים במרכז, הנשים נדחקות לשוליים, מוּדרוֹת מהשיח המרכזי. אדרבא, נעשה לנו סוכת נשים משלנו ונזמין אליה אושפיזות כאוות נפשנו, למען יראו בנותינו ויוסיפו לקח, למען יראו הגברים שלנו, וישארו בחוץ.

הפרקטית: גם אושפיזות יבואו? השתגעת? אחר כך יהיה צריך לשבת איתן, לארח, לכבד. מתי אני אספיק? איפה יש לי זמן לזה?

המציאותית: ורבנית ראשית כבר יש? ונשיאה כבר ראית פה? יושבת ראש הכנסת? יועצת לבטחון לאומי דוברת עברית? אושפיזות, זה מה שדחוף לך?

חג שמח.

פורסם במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות, תשרי\אוקטובר 2000 (זמן משוער)

כאמור, קריאה של הטור הזה היום גורמת לי לזוע באי נחת בכסאי, אבל גם מאפשרת לי להתבונן מתוך פרספקטיבה בשלוש עשרה השנים שעברו מאז ובמרחק שהתרחקתי אני מהאישה שכתבה את השורות האלה, על ההומור השמרני שלהן, המתבכיין ומתרץ התירוצים. היא גם מדרבנת אותי לנסח מסמך אושפיזות חדש ומתוקן.

היום, ברשותכן, אזמין אושפיזות כאוות נפשי. לא אסתפק בנשותיהם של האושפיזין הותיקים, אלא אגלוש למרחבים נוספים בזמן ובמקום – ראשונה הייתי מזמינה את נחמה ליבוביץ מורת התנ"ך הגדולה של דורנו, שזכיתי להכירה מקרוב בשנים שחלפו מאז. מכבדת אותה בתה ובצנימים, המאכל החביב עליה. לצידה הייתי מזמינה ומושיבה מטרונה מכובדת, נציגה מרשימה של הנשים הרומאיות החכמות מהמאה השנייה לספירה, נשים שהפליאו לשוחח עם חכמי ישראל, ואשר גם עמן התיידדתי למדי בעשור האחרון. למטרונה הייתי מגישה סלסלת תאנים, כמובן (עיינו במדבר רבה, ג, ב). אחר כך הייתי מזמינה את חומה (מרחיקה ממנה חפצים כבדים), את אמא שלום ואת ברוריה. הייתי מפנה מקום באוטובוס האושפיזות שלי לרוזה פארקס, מניחה הזמנה מעוצבת היטב בידיה של איין ראנד, מכינה שייק פירות יוקרתי לנורה אפרון, קוראת גם ללאה גולדברג ולצידה, תבדל לחיים ארוכים, הייתי מושיבה את בכל סרלואי, נציגת הדור הבא של נשים דתיות יוצרות – מוכשרות חכמות ואמיצות מאיתנו. בסמוך להן הייתי מושיבה את נשות התורה וההלכה פורצות הדרך – את מורתי נורית פריד שיזמה את הטוענות הרבניות, את חברותיי הרבניות מלכה פיוטרקובסקי ומיכל טיקוצ'ינסקי המכשירות נשים למדניות ופוסקות הלכה. וכן, חרגתי מזמן מהמספר הקצוב, אבל הרחבת גבולות היא צו השעה, הרחיבי מקום אהלך ויתדותייך חזקי.

סוציולוג לו היה מעיף עין על רשימתי החדשה, מעודכנת ל2013, ומשווה אותה לזו הקודמת היה מצביע על 'שינויים ותמורות'. על העזה לחבור לכוחות מחוץ למעגל הקרוב, על פריצת גבולות של מספר, מגזר ולאום, על נכונות לבחון גבולות מחדש ועוד ועוד – דברים שרכשנו לנו בעמל בעשור של פעילות וחשיבה דתית-פמיניסטית. גולת הכותרת שלהם היא חופש של יצירה ושל עיצוב עצמי של תבניות חיינו.

אינני סוציולוגית. תוצר של הזמן והתרבות שלי אנוכי, ושמחה להיות כאן ועכשיו, במקום שאנו חיות, מנסות וחולמות, מתפללות ומקוות למקומות חדשים וטובים אף יותר.

פורסם באתר 'קולך', פרויקט 'אושפיזות', ערב סוכות תשע"ד

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אושפיזות, הדור הבא

  1. חיותה יקרה, אני דווקא אהבתי את הרשימה הישנה שלך. גם אם תוכלי להזמין לסוכתך את אמא שלום או את שרה אימנו, לא נראה לי שהן בדיוק ידעו מהו פמיניזם דתי. הניסיון לשייך אותן לארגון כמו קולך (שהמייסדת שלו וחלק מראשיו מתכחשים להלכה בגלוי) הוא אנכרוניסטי משהו. גם נחמה ליבוביץ ע"ה לא התלהבה מפמיניזם מופגן (מי כמוך יודעת). היא פשוט הייתה אשה חכמה ומשכילה, תלמידת חכמים אמיתית. אני מכיר עוד כמה תלמידות חכמות כאלה, שבניגוד לנשות קולך אינן מעלות את הנושא המגדרי מעל כל במה, אלא פשוט עושות בצנעה את מה שהן אוהבות יותר מכל: ללמוד תורה וללמדה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s