העולם כחידה בלשית

משהו בכלל אמיתי בתוכנית המציאות הזו?Castle-Wallpaper-castle-31452263-1280-1024

 כן, כאב הראש שלי כשאני צופה בה.

הדיאלוג הזה לקוח מסדרת הבלשים החביבה עלי, קאסל. גיבוריה הם בלשית משטרה וסופר של ספרי מתח רבי מכר, שיחד פותרים תעלומות, מנצלים את פקחותה ואומץ לבה של השוטרת, ואת הבנתו בנפש האנושית ובספרות – של הסופר השנון. הסדרה מלאה בציטוטים ובאיזכורים מהספרות והקולנוע. פרק פרק ועניינו. כאשר באחד הפרקים נרצחת כוכבת עולה של תוכנית ריאליטי מצליחה ("נשות וול סטריט" – מעין מקבילה ל'מעושרות') לא מחמיצים יוצריה של 'קאסל' האינטליגנטית ללעוג לתוכניות הריאליטי. כאשר אומרת אחת הגיבורות הריאליטי בעוזרת שלה – "טוטו, אנחנו כבר לא בטקסס", היא מעוותת משפט ידוע מהקוסם מארץ עוץ וקאסל שונא הקלישאות שואל נפשו למות. אין מקריות בציטוטים הקולנועיים והספרותיים ב'קאסל' –בקוסם מארץ עוץ מנסה דורותי את מזלה "מעבר לקשת" בארץ עוץ רק כדי להיווכח ש"אין כמו בבית", ממש כמוה ניסתה לעשות הנרצחת האומללה, אבל בניגוד לסוף השמח שזכתה לו דורותי ביצירת הקולנוע המפורסמת, מצאה היא את מותה. רמז חינני נוסף להתפתחות עלילת הרצח טמון בשם שהעניקו התסריטאים לחשודה העיקרית: האישה המצליחה שעם בעלה ניהלה הנרצחת רומן. כשלאישה שאמורה להפנות עורף לבעלה הבוגד ולרצוח את אהובתו קוראים "פנלופה" מובל הצופה המשכיל על כורחו אל הטוויסט בעלילה: הבעל לא בוגד, האישה נאמנה לו מאז ולתמיד, כפנלופה לאודיסאוס, בשעתה. משמע: כל ספור הבגידה כביכול היה שקר מוחלט שנוצר כדי להעלות את הרייטינג של תוכנית המציאות-כביכול, ואת הרוצח או הרוצחת צריך לחפש במקום אחר.

את גיבורי סדרות הבלשים אני מדמיינת לעיתים כצבא נצחי שככל שמופיעות להן סדרות חדשות הוא הולך וגדל: גדוד אנושי המתדפק על חומות בצורות, ומנסה למצוא בהן פרצה. כמו קין במדרש הידוע שלא ידע מהיכן יוצאת הנשמה, ודקר את הבל במקומות שונים בגופו, רק להפך.

כי מה היא סדרה בלשית, אם לא ניסיון חוזר ונשנה לארגן את העולם בתבניות נוחות, עם פתרון הולם בסוף. הצדק מושב על כנו, וכל השאלות מוצאות תשובה: מי אשם בתסבוכת, מדוע עשה מה שעשה, האם יבוא על עונשו.

רצון לארגון, להבנה לידע – הוא הגורם המניע במודע או שלא במודע של הסדרות הבלשיות באשר הן. מצבים מתחלפים, מקום מתחלף, דמויות מתחלפות וכמותם מתחלף גם הפטיש הדמיוני שבאמצעותו מנסות הדמויות הבלשיות להבקיע את חומת אי-הידע: מדי סדרה מנסים היוצרים להמציא את הגלגל, כלומר את הפטיש המבקיע הזה, מחדש: בתחילה היה זה פשוט המוח האנושי: היכולת להסיק דבר מתוך דבר, לאתר עקבות, להבין מניעים, לזהות חשודים. רוב הסדרות הבלשיות הישנות, נשענות על התבונה האנושית נוסח שרלוק הולמס. סדרות ילדותי היו קולמבו, הבלש הפיקח ארונסייד שכסא הגלגלים שבו ישב מבליט את כוחו העיקרי – המוח. רוב הסדרות המודרניות כמו גם 'קאסל', מציעות שילוב הכרחי בין הכוח למוח. אבל הכוח הוא הפחות מעניין בזיווג הזה. דווקא המוח – הסוס הטרויאני המבקש להבקיע את חומת החידה, הוא הגורם המשתנה המעניין והחשוב יותר: פעם הפטיש המבקיע הוא הפיענוח הפסיכולוגי-האנושי (המנטליסט, לות'ר, שַקֵּר לי), פעם הוא טכנולוגיה מדעית – היכולת לפענח את זירת הרצח (זירת הפשע CSI) פעם זו הגופה שמגלה על הרוצח דברים נסתרים בתיווכה של רופאה מנתחת מבריקה (בגוף ההוכחה) פעם זה שילוב מוחץ של כל אלה גם יחד – צוות שלם שכל אחד מחבריו תורם את יכולתו המיוחדת. (מחשבות פליליות, חוק וסדר). בצר להם, אחרי שכל הדרכים האנושיות לפענוח מוצו עד זרא, חורגים יוצרי הסדרות המיואשים אל המיסטיקה. כך נולדות סדרות מופרכות כטאץ' המבוססת על יכולותיו העל אנושיות של ילד אוטיסט, או המבוקש – המבוססת על מכונת-על שמצליחה לזהות מעשים אלימים שטרם התרחשו ולשלוח את הנתונים אודותם לגוף הממשלתי שהזמין את יצירתה.

 

מרכבת השמש והאצבעות הפצועות של רבא

הסדרה הבלשית הינה, או היתה יכולה להיות, סוג של משל קיומי: העולם מעמיד בפני האדם את חידותיו, והוא מטיח את ראשו בקיר בניסיון למצוא בו חריץ או מנהרה. דבר אחד חשוב מקלקל את המשל היפה: בסדרה הבלשית הקלאסית: הפטיש ננעץ, החומה נבקעת, ואיש לא משלם את מחיר ההבקעה. הטלוויזיה מייצרת אסקפיזם. מודלים פשוטים ונוחים לעיכול, כאלה שאנשים ירצו לצפות בהם בלי כאבי בטן חמורים מדי, ולכן לרכישת הדעת, בסדרה הבלשית, אין מחיר, אלא רווח בלבד. הפשע מפוענח עד תום, הפושע בא על עונשו, הבלשים הולכים לחגוג בפאב הסמוך, והצופים העייפים הולכים לישון מרוצים.

אלא שעניין זה בדיוק עומד בניגוד לכל מה שאנחנו יודעים על התרבות האנושית: הרצון לדעת הוא שאיפה אנושית יסודית שהתרבות מנהלת איתה דיאלוג מוזר – דוחפת אליו ומגבילה אותו בעת ובעונה אחת. לאכילה מעץ הדעת יש מחיר, גם לבניית מגדל שראשו בשמיים, לסובב ראש לאחור לנהוג במרכבת השמש, לפענח את חידות השאול, לפתוח תיבות פנדורה. הרצון לפענח את הסודות האנושיים, נתקל בהתנגדות שוב ושוב, תג מחיר מתלווה אליו. עונש. התרבות מעודדת את רצון הדעת ומפחדת ממנו בעת ובעונה אחת. דוחפת אליו ומגבילה אותו. הסיבה לכך, כנראה, היא השילוב הקטלני בין הידע והכוח. הידע הוא בן זוגה הקבוע של היוהרה. להבדיל ביניהם קשה עד בלתי אפשרי. האדם עצמו לא יודע, או לא רוצה, או לא יכול להפריד בין הרצון להבין מה יש בשמים לבין הרצון לנצח אותם, ועל כן נענש.

במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות (חגיגה י"ג, א). בנוסח אחר ובטקסט מוקדם יותר מופיעים הדברים בשמו של רבי אליעזר: (בראשית רבה ח,ב). אמירות אלה לא עמדו במבחן המציאות: ארבעה מתלמידיו של ר' אליעזר נכנסו לפרדס, וכולם מכירים את שעלה בגורלם. מלבד רבי עקיבא, ששילם מחיר אחר במקום אחר, נפגעו כולם. הטלת הספק – המנוע החיוני של הרצון האנושי לפרוץ ולדעת את העולם – אינו עולה בקנה אחד עם משמעת.

פאיתון, בנו של אל השמש מהמיתולוגיה, ביקש להוכיח שהוא אכן בנו, וביקש מאביו שיניח לו לנהוג במרכבת השמש. כצפוי, הבן איבד שליטה – פעם הרחיק מדי – והאדמה קפאה, פעם התקרב מדי – והיא נשרפה. הרצון לפרוץ את גבולות הידע וההתנסות האנושיים תלוי ביכולת לאזן ולשלוט. הגאווה המסנוורת את העין פוגעת באיזון הזה וסופה מוות. כמה דומה הסיפור הזה לסיפור היהודי על הרצון לבטל את יצר הרע. את יצר הרע אי אפשר לבטל, וגם את יצר הדעת, ומימות עולם כרוכים שניהם זה בזה.

הציור שאני רוצה לסיים בו את ההגיג הזה, דרמטי פחות: אין בו מרכבות ושמש של המיתולוגיה היוונית, או בקשת נוחות בכורסת הצפייה בדרמה טלויזיונית, אלא אצבעות פצועות מעמלה של תורה: "ההוא מינא דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא, ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא, וקא מייץ בהו, וקא מבען אצבעתיה דמא, אמר ליה: עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, אכתי בפחזותייכו" (בבלי שבת פח, א). רבא, השוקד על התורה שעות ארוכות סופג את חיצי הלעג של הנוכרי המתבונן בתופעה המוזרה: יהודי לומד תורה באופן אינטנסיבי כל כך, עד שאצבעותיו המונחות תחת רגליו זבות דם – והוא אפילו לא מרגיש בכך. מסתבר שזהו טיבה האמיתי של בקשת דעת המלווה בענוות אמת: הלומד מוכן לשלם את המחיר: לעגם של זרים-לא-יבינו, ואצבעות שותתות דם.

קאסל, יס אקשן, יום ד, 22.00

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s