המסע אל הג'ונגל הפרטי

קלימנג'רו

בחלומותיו הוא חוזר/אל הנערה שאהב/ הם הלכו יד ביד/ הוא הביט עליה כשצחקה

הנה, אלו הם הדברים עליהם הוא חושב/ הוא עומד למות בקרוב

הם מעולם לא היו כה לבנים/ שלגי הקלימנג'רו (תרגום חופשי מצרפתית של ידידה מהפייסבוק)

את השיר הצרפתי המפורסם הנושא את שם הסרט, שרים בזיופים נוראים חברים ובני משפחה שהתכנסו לברך את גיבור הסרט מישל, לרגל פרישתו מהמפעל. הרי הקלימנג'רו ופסגתם הצוננת רחוקים מאד ממרסי, עיר הנמל, ומבני מעמד הפועלים קשי היום, החיים בה. מארי קלייר ויתרה על חלומה להיות אחות, והיא מסתפקת בתפקיד מטפלת לאישה קשישה. מישל חבר בועד העובדים של המפעל. הוא מוסיף את שמו בהתנדבות להגרלת הפיטורין, ועולה להוותו בהגרלה. מעתה עליו לצאת לפנסיה ולהתכונן לערוב ימיו. במסיבת הפרישה מכינים להם החברים הפתעה: פרוטה לפרוטה אספו כולם והעניקו להם שי: נסיעה להרי הקלימנג'רו – השיר, כך מתברר, היה רמז מטרים מכוון היטב. הרי הקלימנג'רו הם מחוז חפץ, חלום מתממש, חופשה שאף פעם לא היתה לזוג העובדים החרוץ הזה, שעמל כל חייו לפרנס את עצמו ואת ילדיו. הבטחה לאושר, למנוחה.

רגע שמח אחד, יפהפה. אחר צהריים שמשי, ברקע הים. הזוג בן החמישים דומע מהתרגשות ומתחבק באהבה גדולה ורבת שנים. הצופים שמחים בשמחתם, אבל חושדים, ובצדק: בסרט, התחלה שמחה היא הדרך של התסריטאי לומר לנו – חכו להמשך. ואמנם, בערב טראומטי ואלים אחד, פורצים שני שודדים לביתם וגונבים את כספם. הרי הקלימנג'רו המושלגים חזרו להיות רחוקים ובלתי מושגים. כשחלום הנסיעה לקלימנג'רו נגוז, וכבר אין סיבה להתכונן לנסיעה. במקום ללמוד אנגלית או סוואהילית, שוקע מישל לקיום פנסיונרי עצוב ונטול תכלית, עד שלפתע, נדמה לו שהוא מצא את הגנב.

מציאת הגנב, ההבנה מי הוא, ובאילו תנאים חי, משנה את חייהם של בני הזוג ויוצקת בהם טעם חדש. מאותו רגע כל אחד בדרכו מתחיל מסע נפרד להכרות עם המשפחה ובחירת הדרך לחבור אליה ולעזור לה. הצופים מודעים לשני המסלולים המקבילים שאינם נפגשים, אבל למארי קלייר ולמישל הפועלים בחשאי – אין צל של מושג על מעשיו של בן הזוג.

ובנקודה זו – של ההבדל בין פעולותיהם של השניים, ראיתי מעשה ונזכרתי אגדה: אגדת אבא חלקיה ואשתו במסכת תענית (כג, ע"א), השניים עומדים להתפלל על הגשמים – זו בזווית אחת וזה בזווית אחרת, והענן מקדים לעלות מצדה של האשה. לתמיהתם של החכמים משיב אבא חלקיה כי אשתו, היושבת בבית, נותנת לעני הבא לבקש צדקה לחם, שהנאתו קרובה יותר, בעוד שהוא, נותן לעני הבא לבקש ממנו צדקה כסף – שהנאתו רחוקה. רעיון זהה מופיע במסכת כתובות (סז ע"ב) באגדתא על רב עוקבא ואשתו, שהיו נותנים צדקה בסתר, ונאלצו להסתתר מהעני בתנור חם. מר עוקבא נכווה, ואשתו לא נכוותה, מאותה סיבה. ובכן, סדנה דארעא חד הוא: בסרט מישל ממיר את כרטיס הטיסה לכסף – ונותן אותו לאח הגדול היושב בבית סוהר, אבל מארי קלייר מגיעה אל הילדים הביתה, מבשלת ומכבסת מסדרת ומאכילה.

 

רגע ההתוודעות ההדדית – זה למעשיו של זה, הוא רגע שיא . אפשרות הריב והפירוד המונחת ברגע הזה מפחידה: מארי קלייר ומישל יושבים על חוף הים – כפי שהם עושים מדי יום ראשון עם ילדיהם ונכדיהם, למישל יש וידוי – הוא המיר את הכרטיס בכסף, וסתם בכך את הגולל על הנסיעה. אני חושב שאנחנו צריכים לעזור לילדים ההם, הוא מגמגם ונועץ מבט בים. ובכן, גם למארי קלייר וידוי משלה – היא מחייכת וקוראת לשני הילדים הקטנים שפרסה עליהם את חסותה, והכניסה אותה לביתם – וכעת הם חלק מהמשפחה הרוחצת בחוף הים. ידעתי שתסכים, היא אומרת. פוטנציאל הריסוק מתהפך בבת אחת לחגיגה מפעימה של אמון ואחדות.

אם יש ציור מופשט שמתאר את הסרט – זה העיגול המפורסם: "אני-עולם". "אני" במרכז, מסביבי "עולם". ובין לבין – עיגול לפנים מעיגול –פרט – זוג – משפחה – חברה, סיפור הסרט הוא סיפור התנועה בין המעגלים המקיפים, והשאלה כמה רחוק יכולה התנועה הזו להגיע. עד כמה רחוק צריך או אפשר להרחיב את גבולות ה"אנחנו", ועד כמה קרוב ניתן להגיע עם ה'הם'. במודע או שלא במודע מלוות אותנו השאלות האלה כל חיינו. בסופו של דבר, הסרט הוא על התנועה הנפשית הזו, בין חוץ לפנים, הוא שואל שאלות של מחויבות ושיתוף גורל, מחויבות לרחוק ולקרוב. באמצעות גיבוריו וגיבורי המשנה הוא מעמיד קשת של בחירות – בת שלא מוצאת זמן להקדיש לאמה הקשישה הרתוקה לבית, איש נדיב לב המעניק לה אוזן קשובה שחסרה לה, הורה נוטש ובן בכור הממלא את תפקידו, ילדים כפויי טובה והורים שמאמצים את ילדיהם של אחרים. העולם מלא חסרים. לבם הטוב של בני האדם מצליח לעיתים להשלים את החסרים האלה.

האוצר מתחת לגשר

"כשתבוא לעולם האמת ישאלו אותך שתי שאלות" אומר איש לחברו למרגלות הפירמידות במצרים – "האם ידעת אושר בחיים, האם הענקת אושר לאחרים". זהו רגע אחד מתוך סרט נפלא, מתים על החיים שמו, שבו בורחים להם שני נוטים למות מהמציאות העגמומית של בית החולים, למסע הגשמת חלומות סביב העולם. שני הגיבורים שונים זה מזה – האחד חי חיי עושר בבדידות מזהרת, השני פועל פשוט שיתר על חלומות לימודים כדי לפרנס משפחה גדולה ואוהבת המקיפה אותו בדאגה ומסירות בעת חוליו. הפירמידות במצרים הם סעיף לסמן עליו 'וי' ברשימת החלומות – והשאלה היא שאלת מפתח, בסרט ההוא כמו בשלגי הקלימנג'רו. הסרט האמריקאי אוהב את שאלת האושר, ומדבר על איזון בין האושר הפרטי לאושר שמעניקים לאחרים. שני גיבוריו יעברו מסע חניכה ותיקון שבו ילמד כל אחד מהם את האיזון בין מילוי משאלותיו שלו, למילוי משאלותיהם של אחרים.

לסרט הצרפתי לא איכפת מאיזון. תשובתו אחת: ידיעת אושר והענקת אושר – אחד הם. לפעמים צריך לנסוע רחוק כדי להבין שהאושר קרוב – טוען הסרט האמריקאי טענה שהיטיב לנסח מחברו האלמוני של סיפור האוצר מתחת לגשר על שלל גרסאותיו. לפעמים לא צריך אפילו לנסוע רחוק כדי לדעת שהאושר קרוב – טוען הצרפתי.

מר' יצחק אייזיק מקראקוב דרך פבלו קואלו והאלכימאי שלו, ועד החייל בגשר לונדון – נצחיותו של סיפור האוצר תחת הגשר קשורה לתנועה המתמדת, ההכרחית בחיי כל אדם, בין חוץ לפנים, חוץ-פנים גיאוגרפי או חוץ – פנים אנושי – תנועה שעליה מדובר גם בסרט הזה.

"בשביל מה רצית לנסוע לקלימנג'רו באפריקה", שואל במרירות הגנב שנתפס. "העולם הוא ג'ונגל בכל מקום, חיות טרף יש גם כאן".

"בשביל מה היינו צריכים לנסוע לקלימנג'רו באפריקה", אומרים בני הזוג זה לזה ומצביעים על אהוביהם הרוחצים במים: "הנה הג'ירפה החמודה שלנו, והפלמינגו. הנה הפיל השמן והקופיף הזריז. חיות מעניינות יש גם כאן".

שלגי הקלימנג'רו – צרפת 2012, במאי: רובר גדיגיאן.

מתים על החיים – ארה"ב 2007, במאי: רוב ריינר

פורסם במדור לפנאי ולפנים, במוסף 'שבת' של מקור ראשון 1.2.13

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “המסע אל הג'ונגל הפרטי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s