הבריון שלא הצליח לו

מדינה סודית

 

וישליכהו ארצה ויהי לנחש

וינס משה מפניו.

ויאמר ה' אל משה

שלח ידך ואחז בזנבו

וישלח ידו ויחזק בו

ויהי למטה בכפו.

הבה ונקפיא רגע אחד מתוך הסיטואציה המוכרת – הרגע שבו מבקש ה' ממשה המפוחד (וינס) לאחוז בזנבו של הנחש. כמה אומץ וכמה אמונה נדרשו שם ברגע הזה, שבו אדם נענה לשליחות מתגבר על פחדיו והופך למנהיג שמטה בידו.

*

כשראש הממשלה הנבחר נכנס, כל היושבים בחדר קמים ממקומם, ומוחאים כפיים. ישיבה ראשונה של ממשלה נבחרת, אחרי בחירות לא קלות ואירועים קשים שגרמו להקדמתן.

"איני ראוי לזה, לא עשיתי דבר, תודה לכם", אומר ראש הממשלה הנבחר. איש צנוע.

"הבה נדבר בכנות", אומר אחד המשתתפים הבכירים. "אין פה מישהו אחר מלבדך, שהיה מצליח לעשות זאת".

"זה היה גבולי", אומר חבר מפלגה בכיר אחר ליושבים סביב השולחן, "אבל אנחנו עדיין בממשלה. אם אתם יושבים כאן. אתם חייבים לאיש הזה את משרתכם".

"החדשות הטובות", אומר ראש הממשלה הנבחר, עם שוך מחיאות הכפיים, "שהארץ עדיין מאמינה בנו, אבל המלאכה לפנינו עוד רבה".

"רק מילת אזהרה, לפני שכולנו נפשיל שרוולים". פונה למנהיג החדש אחד ממתחריו הערמומיים. "זכית בנקודות רבות במהלך הבחירות בגלל הדרך שבה דיברת נגד ההתנהגות הפרועה של העסקים הגדולים, ואין פה אחד שיחלוק עליך, אבל זו הייתה מערכת בחירות, וכאן" – הוא מביט סביבו – "ממשלה".

"כלומר?"

"עלינו לזכור מי הם ידידינו".

*

זו אינה סיטואציה ישראלית, אם חשדתם. מדובר בסצנת פתיחה של הפרק השני בסדרה הבריטית (בי.בי.סי) – מדינה סודית. שמו של ראש הממשלה הנבחר הוא טום הוקינס ועד לפני שלשה שבועות הוא היה סגן ראש הממשלה, איש מאופק ולא שאפתן כחבריו, שניסה להבין את פשרו של פיצוץ ענק באחד המפעלים הגדולים במדינה, פיצוץ שעלה לתושבי העיר בהרוגים רבים. מותו הפתאומי של ראש הממשלה הקודם בהתרסקות מטוסו, הוביל את בריטניה לבחירות חדשות, שבהן זכה במפתיע הוקינס (גבריאל בירן). המטוס שבו טס ראש הממשלה המנוח היה שייך לאותה חברה אמריקנית שבבעלותה המפעל הענק שהתפוצץ, ופה כולם מתחילים לחשוד, במיוחד הוקינס, שמחליט לחקור את העניין. מתברר שמדי פעם העם מזהה מנהיג שאכפת לו באמת, כזה שמוכן להסתבך, ללכלך ידיים ולהסתכן.

איני יודעת איך תתפתח הסדרה הזו, שרק התחילה, ולמי יעניק ראש הממשלה הנבחר את נאמנותו, אבל ברור לחלוטין שהיא מזמנת דיון על מנהיגות וטיבה. ממש כמו פרשות השבוע של הימים האלה. אלו שנקראות בבית הכנסת, ואלו שנקראות מעל דפי העיתונים.

קשה לנשום

העיסוק בבני ישראל הנאנקים, במשה ובאהרון, בפרעה ובחרטומיו, מעמיד בצל אפיזודה מנהיגותית נשכחת. כוונתי לשיחה הקצרה, המוכרת, בין כהן מדיין לבנותיו, שמסתירה עולם שלם: "מדוע מיהרתן בוא היום", שואל אבא יתרו.

"איש מצרי הצילנו מיד הרועים". הן עונות.

רועים? יתרו לא מופתע. הרושם הוא שהוא מודע היטב לסיטואציה ולהשפלה שהן חוות מדי יום בלכתן להשקות את הצאן. אם יש הפתעה – היא מצויה בחריגה מהשגרה. והשאלה הכל-כך מתבקשת פה היא – סליחה, אבא יתרו, הכהן והמנהיג יתרו – איפה היית כשבריונים הפריעו לבנותיך להשקות את צאנן? למה הן היו צריכות לחכות לבואו המזדמן של זר מוחלט, כדי שיפתור את הבעיה הקטנה שלהן?

יתרו הרי יודע דבר או שניים על הנהגה, כנלמד מעצותיו הטובות למשה, בהמשך, אבל מנהיגותו שלו עצמו, ככוהן מדיין, לא נידונה דיה. הוא הרי לא עושה מאומה כדי לתקן את המפגע המוסרי שמתרחש מדי יום בחצר הקדמית שלו. מי יודע למה? אולי הוא מפחד להסתבך פוליטית עם קרובי המשפחה של הבריונים? אולי המצב הפך שגרתי כל כך, שאף אחד כבר לא שם לב שמדובר באלימות והצקה? לעולם לא נדע.

לכל תקופה בריוניה שלה. יש בריונים בחליפות, שעומדים בראש תאגידים מושחתים ורודפי כסף, יש בריונים שמסתובבים ליד בארות ומציקים לנשים. מנהיג אמתי לוקח סיכון אישי כדי לשנות מציאות עקומה, מנהיג פחדן מאפשר לה להמשיך. כמנהיג, יתרו הוא תמונת ראי הפוכה של משה. משה הוא משה, וההתעלמות ממעשה עוולה מנוגדת לדי אן אי שלו, במתכוון מעמיד הכתוב את שתי הדמויות, זה כנגד זה, משה מוכן לשלם את מחיר מלחמתו באי הצדק – וגם שילם בברחו ממצרים – יתרו לא. מנהיג לא יכול להיות פחדן. מנהיג טוב, מלמד ה' את משה, מסתכן ותופס בזנבו של נחש, וכך הופך אותו למטה, ואת עצמו – למנהיג האוחז בו. בסצנה מפורסמת מהסרט ציינהטאון של רומן פולנסקי, חושד הגיבור (ג'ק ניקולסון) שמשהו רקוב בעיר שלו. כשהוא נגש לבדוק מקרוב את השתלטותו של האיש החזק והעשיר על קרקעות ומקורות מים – אמצעי המחיה של העיר, הוא חוטף מכות מבריונים, ונאלץ לחבוש את אפו המדמם. "כואב לך?" שואל אותו בלעג אחד הבריונים.

"רק כשאני נושם", הוא עונה.

לאנשים שלוקחים אחריות, קשה לפעמים לנשום.

יש מנהיגים גרועים מיתרו – לא רק שאינם נלחמים באלימות ובשחיתות, אלא משתמשים בה ומנצלים אותה לצרכיהם. כזה היה קיין, ראש עריית שיקאגו, בסדרה המופתית בוס שכבר נזכרה במדור זה. הסדרה, למרות אהדת המבקרים, ירדה מהמסך אחרי שתי עונות בלבד, הצופים הצביעו ברגליים: בגידת קיין ראש העיר באנשי עירו קשה מנשוא, ולא קל לראות אותה מדי שבוע על מסך.

קיין הנ"ל, לא בוגד רק באנשיו, אלא גם בבתו, עצמו ובשרו. נדמה שלכל הבגידות כולן שורש זהה. לאורך פרשת יציאת מצרים כולה יוצר הכתוב זיקה בין מנהיגות לאבהות, זיקה ממשית וזיקה מטאפורית-ספרותית. "בני בכורי ישראל", אומר ה' לפרעה. " ואומר אליך שלח את בני […] ותמאן לשלחו? הנה אנכי הורג את בנך בכורך" פשוט, חד, ולא מותיר מקום לאי הבנה: אם מישהו מתנכל לבני בכורי, זורק אותו ליאור, או מעביד אותו בפרך, אני מחטיף לו (עשר מכות לפחות). זה המשפט שאנו מצפים ממנהיג לומר. זה המשפט שיתרו לא אמר לבריונים שפגעו בבנותיו.

סיפור הזנחתו של יתרו את בנותיו, כמו כל תמונת תשליל טובה – נועד לחדד את התמונה ההפוכה – תמונתם של הקב"ה-האב המשחרר את בניו מעולו של מלך רשע, ומוציאם משעבוד לגאולה. מכאן ולהבא תהא זו התמונה המנהיגותית האולטימטיבית שכל מנהיג ראוי לו לתלות על קיר משרדו, או על לוח לבו: הבריון שלא הצליח לו, חיוכו של הנגאל.

מדינה סודית (מיני סדרה של הבי.בי.סי.) יס הו, מוצאי שבת 21.30;

ציינהטאון (רומן פולנסקי), ארה"ב 1974

פורסם במדור לפנאי ולפנים, מוסף שבת של מקור ראשון 11.1.13 ערב פרשת וארא

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “הבריון שלא הצליח לו

  1. יפה כתבת, כתמיד.
    ברשותך, הערה. את אומרת "כל תקופה בריוניה שלה. יש בריונים בחליפות, שעומדים בראש תאגידים מושחתים ורודפי כסף, יש בריונים שמסתובבים ליד בארות ומציקים לנשים." זה נכון כמובן, גם אם למרבה הצער בתקופתנו עדיין מסתובבים בריונים משני הסוגים, גם אם לא ליד בארות.
    אלא מה, לטעמי, צריך לחשוב לא רק על בריונים העוברים על החוק ומשחדים פוליטיקאים, אלא גם – אם לא בעיקר, על כל אלה שהולכים בתוך החוק, או על שוליו. על מערכת חברתית ופוליטית שמאפשרת לבעלי ממון להשפיע באופן משמעותי על המנהיגים. ראי למשל את השפעתם החוקית של ארגוני הטבק על המחוקקים בארצות הברית. או על יכולת החברות הפיננסיות שם לקבל הטבות ענק ממשלם המסים, שיש שטוענים שזה בגלל שכל המינויים המשמעותיים באוצר האמריקאי הם של אנשי שוק ההון, שיצאו מן החברות הללו.
    שווה לחשוב על חברות כמו וול-מארט, חברת ענק רווחית במיוחד שחלק ניכר מעובדיה נזקקים לקבלת תלושי מזון מאחר שהשיטה אצלה היא להעסיק עובדים במשרות חלקיות כך שלא יהיו זכאים להטבות, וגם, על פי תביעות שהוגשו נגדה, היא נוהגת לא לשלם על שעות נוספות בתירוצים שונים ומשונים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s