עולם חלופי, אדם חלופי

suits9

השבוע צפיתי בפרק הראשון של סדרת טלוויזיה אמריקאית ושמה suits ("חליפות"). הסדרה מספרת על בחור גאון, בעל אינטליגנציה גבוהה וזיכרון צילומי נדיר, שנושר מהקולג', ומתפרנס מכתיבת בחינות עבור אחרים תמורת תשלום וממכירת סמים. עו"ד מבריק שנתקל בכישוריו במקרה, שוכר אותו כעוזרו למרות שאין לו תואר אקדמי ותעודת עו"ד, ומסכן בכך את משרתו ועתידו שלו עצמו. הצפייה בפרק הפיילוט הארוך של הסדרה גרמה לי להרהר עד כמה השילוב הזה מקסים אותנו. אנחנו אוהבים כל כך אנשים שמנצחים את השיטה, כאלה שזכו בגן נוסף, כישרון או תכונה ייחודית, שמאפשרים להם להיות טובים ומבריקים ועשויים לבלי חת ובכך הם פורצים את מגבלות המציאות. מה הסיבה להיקסמות, שאלתי את עצמי. האם ההתרפקות על גיבורי על אינה אלא אסקפיזם?

למונח "אסקפיזם" יש דימוי שלילי מובן, אך לא מוצדק. מקור המילה הוא במילה הלועזית "escape", שמשמעה "בריחה". אסקפיזם – בורחנות, בעברית – היא הסחת דעת נפשית, באמצעות בידור או בילוי כלשהו, במטרה "לברוח" ממצבים שליליים במציאות במקום להתמודד איתה. יתמה התמֵה – והלא מבין שלל מטרותיה של הספרות ואולי האמנות בכלל, בולטת אופציית הבריחה – יצירת בועה שבה יכול אדם עייף מתלאות העולם לנוח קצת, לאוורר מוחו ונשמתו. ומה פסול יש בכך? יש להבחין, אומר לי ידידי הסוציולוג ג', בין בריחה שהיא רגעית, לצורך מנוחה, לבין אקספיזם שענינו הימנעות מנקיטת עמדה מוסרית ופוליטית אל מול החיים ותביעותיהם. צודק. אבל למעשה, טענתי חתרנית יותר. אני רוצה לטעון כי אסקפיזם אינו רק מחוז מילוט אלא מכיל בתוכו תפילה לתיקון, כביכול רומז הסופר לריבונו של עולם, כוודי אלן בשעתו- צא וראה כמה מתוקן יכול להיות היה עולמך לו היינו יכולים לאוורר מעט את כבליו ואת חוקיו הנוקשים.

באופן בסיסי, ההיחלצות מכבלי יחסיהם הלא מושלמים של עולם-אדם נעשית בספרות ובקולנוע בשתי דרכים: נשנה את היקום, ניצור אחד מקביל, טוב יותר או שנשנה את האדם, נשתיל בו כוחות חזקים ומשופרים. סדרת טלויזיה מצוינת שהסתיימה לאחרונה, וספר ידוע הדגימו לי את הדרך הראשונה. כל סדרות הסופרמן למיניהם, הכתובות המצוירות והמצולמות, ותולדותיהן המתוחכמות יותר בנוסח suits הסדרה שהזכרתי – מדגימות היטב את הדרך השנייה.

אדם משודרג

בעבר, היו גיבוריהם של הספרות והתיאטרון גיבורים של ממש. נסיכים, אצילים ובני מלכים. רק להם, מסופוקלס ועד שיקספיר, עשויים לקרות דברים מעניינים, חשובים. רק הם ראויים לסיפור.

האלמנט האסקפיסטי הופך עניין זה למובן יותר: לתיאטרוני הרחוב נאסף המון קשה יום כדי לצפות בעלילות נשגבות, ובבני אדם שהחיים העניקו להם את מה שלקחו ממנו: עושר, כבוד ועלילות גבורה מסעירות.

החל מהמאה ה19 במיוחד במאה 20 מתחילים להופיע ביצירות הספרות גם בני תמותה רגילים. פשוטי עם, שנאלצו להסתפק אצל שייקספיר בתפקיד של הפוגה קומית, החלו לשאת על שכמם משאו של סיפור חיים שלם. דא עקא, שהצורך של האדם בבריחה מהיומיומי אל הנשגב לא נעלם. הצורך הזה מצא ביטוי בספרות הפנטזיה שיצרה עבורו גיבורים בעלי כוחות-על. כמו בסופרמן, ספיידרמן, הרבה מסדרות המשהו-מן שיצרו גיבורים גדולים מהחיים נולדו מן הקומיקס. והטענה המסתתרת בהן היא זו שהזכרנו קודם: החיים קשים מדי לכישוריו של בשר ודם. הבה נעניק לו כוחות נוספים. כפי שכבר רמזתי קודם, ביטויים מתוחכמים יותר של הצורך הזה הוצפנו בגיבוריהן של יצירות איכותיות ורציניות יותר. ספרות הפעולה לדורותיה אמצה אליה את הכישורים היותר פיזיים של הגיבור (– ג'ק רייצ'ר, למשל, גיבורו הענק, השרירי החכם והבלתי מנוצח של סופר המתח לי צ'יילד). ביטוי מתקדם לכישוריו של גיבור העל מתרחש כאשר כוחות העל אינם פיזיים. אלא שכליים ומנטליים. אחד הסרטים היפים והמוכרים המתנאים בגיבור שכזה הוא סיפורו של ויל האנטינג.( בימוי: גאס ואן סנט, ארה"ב 1997.). צעיר גאון נקלע בשל נסיבות חייו ומשפחתו הלא מתפקדת למציאות שלא מאפשרת לו לבטא את כשרונותיו, עד שיום אחד, בעודו שוטף רצפות במסדרונות הפקולטה למתמטיקה, הוא פותר בעיה מתמטית סבוכה וכשרונו מתגלה. אמנם הסרט טוען שאין די בכשרון אם לא מתלווים אליו כישורי חיים בסיסיים אחרים. רובין ויליאמס הוא הפסיכולוג שינסה לגרום לגאון הצעיר להבין את זה, ובכל זאת, קשה להימנע מהמחשבה שזהו מס שפתיים ותירוץ לעניין העיקרי –לספר לנו סיפור על איש ענק אם לא במידותיו אז בשכלו, שמצליח במקומות שרוב האנשים נכשלים.

יש לך עולם להחלפה?

ב1Q84של הסופר היפני מורקהמי, ובסדרת הטלויזיה התעוררות (Awake) מתקיימים זה בצד זה שני עולמות מקבילים. מייקל בריטן (ג'ייסון אייזקס), גיבור סדרת הטלוויזיה, הוא בלש העובד במשטרת לוס אנג'לס. לאחר תאונת דרכים חי מייקל בשני יקומים מקבילים: באחד מהם אשתו האנה שרדה את התאונה, אך בנם מת; ביקום השני היא מתה והילד רקס נותר בחיים. הגעגוע לחלק החסר של המשפחה – בן או אישה, הוא בלתי נסבל. קיומו של עולם שבו החלק החסר קיים, יש בו נחמה מצד אחד, אבל מצד שני הוא לא מאפשר השלמה והחלמה. הצופים יודעים להבדיל בין שני היקומים כי צבעיהם שונים, האחד, זה שבו חיה אישתו – צבעיו חמים ומאירים יותר, השני, זה שבו חי הבן – צבעיו כחולים ומתכתיים. בעולם אחד – הוא עונד צמיד אדום, ובשני – ירוק. מייקל עצמו נעזר בצמידים, הוא לעולם לא יודע אילו מהיקומים נכון. במקביל לעלילה הזאת, בכל פרק יש תעלומה שבריטן מפענח. ידע שהוא רוכש בעולם אחד, עוזר לו לפענח את התעלומה בעולם המקביל.

יוצרי הסדרה אינם הראשונים שחשבו על האפשרות הזו, קדמו להם אחרים, כגון יוצרי הסרט 'דלתות מסתובבות' (איחור לרכבת או הגעה אליה במועד משנה גורלות), שבעצמם הושפעו מסרטו של קזישטוף קישלובסקי 'סיכוי עיוור' (איחור לרכבת, כנ"ל). קדם להם ספרו של תיאודור הרצל 'הפעמון השמאלי', (ההחלטה על איזה כפתור ללחוץ בכניסה לבית משנה גורלו של אדם). לאחרונה בחרה באפשרות הזו אמונה אלון בספרה 'במופלא ממני' שבו היא מתארת שני מסלולי חיים מקבילים של אישה אחת – באחד היא נשואה ובאחר נותרת רווקה.

בפרפרזה על ביטוי קולנועי ידוע, אומר יוצר העולמות המקבילים כך: העולם הזה קטן מדי בשבילי. אני מעוניין באפשרויות נוספות. חז"ל רמזו לכך שייתכן שהקב"ה עצמו לא הסתפק באפשרות אחת, בעולם אחד, והיה "בורא עולמות ומחריבן" (בראשית רבה ג').

ספרו הנפלא של מורהקמי 1Q84(האות האנגלית קיו היא הספרה תשע ביפנית)הוא, בין השאר, מענה ליצירתו הקלסית של ג'ורג' אורוול. ביצירתו של אוורול אהבתם של איש ואישה המתרחשת בעולם שנשלט בידי כוחות פוליטיים אפלים לא יכולה להתממש, ספרו של מורקהמי – למרות שאינו נופל ממנו בתיאורים של אלימות ורשעה – יוצר עבור הצמד הזה עולם חילופי, המכונה 1Q84שיש בו שני ירחים בשמים, וכל מיני ישויות מיסטיות, שגוברות על מכשולי זמן ומקום. אם יצליחו טנגו ואאוממה גיבוריו של מורקמי, לגבור על כוחות הרוע, יוכלו להיפגש למרות נסיבות החיים שהפרידו ביניהם. טנגו הוא מתמטיקאי וסופר מחונן, אאוממה שולטת במכמני הגוף. יחד הם מכסים טווח רחב של כישורים אנושיים – שכל ודמיון, גוף ונפש. חשוב לציין כי אצל מורקמי בן התרבות היפנית, הדגש על הגוף הוא מרכזי. טיפול נכון בו, שמירה על התעמלות ותזונה בריאה הם חלק מתיקון העולם שלו. הדבר משתקף בעיקר בספרו האוטוביוגרפי על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה (כתר 2011) ובו כתיבה וריצה הן שתי פעולות המשלימות זו את זו.

הגעגוע של שני הגיבורים זה לזה ב 1Q84של מורקהמי – ואלמנט ההזיה האופף אותו, מזכירים את הסיפור של ר' נחמן על מעשה מאבדת בת מלך, ובעצם את הסיפור האנושי הבסיסי על חיפוש גאולה ומנוחה: שתי נשמות מבקשות להתאחד, ומכשולים שונים ומשונים עומדים מולם. בסופו של דבר אין החלטה אמיתית איזה מהעולמות אמיתי יותר. אין היררכיה. שני העולמות אפשריים. למעשה זו גם דרשה על הספרות וכוחה. הגעגוע ואי הנחת – הם העומדים מאחורי כל יצירה ספרותית. היציאה למסלול החיפוש, התנועה בין העולמות, היציאה מן העולם האחד, המוכר והבטוח, לעולם האחר של דמיון, סיפור, הזיה, עלולה להרוג, או לגאול.

חליפות – suits יס דרמה , 22.00

התעוררות (Awake) יס דרמה (הסדרה הסתיימה, צפו לשידורים חוזרים בקרוב)

1Q84 – הרוקי מורקמי (חלקים א-ג) הוצאת כתר-זמורה ביתן –כינרת.

פורסם ב'לפנאי ולפנים' בתוך שבת של מקור ראשון 28.12.12

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “עולם חלופי, אדם חלופי

  1. בז'אנר הזה, קדם להם או הנרי (איני יודע אם לכולם). יש לו סיפור בו אדם יוצא מן הבית, נקלע לפרשת דרכים ומשם הסיפור מתפצל. בשלושת האפשרויות, הוא נורv מאותו אקדח – בין אם במהלך שוד, חצי שעה אחרי, או התאבדות בערוב ימיו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s