קבלו ביטול

simsonמעולם לא הבנתי אנשים שנודרים נדרים. החיים, אני אומרת, קשים מספיק, ההתחייבויות הרבות שהם מטילים עלינו רבות גם כך. למה להקשות עליהם עוד?

ובכל זאת, הפוליטיקה העכשווית הלא מפוארת, המלאה כל כך באנשים שמפרים על ימין ועל שמאל דיבורים, הבטחות והתחייבויות, גורמת לי להתגעגע לעולם שבו למילה היה ערך עצום, מקודש, ובלתי ניתן להפרה אלא במצבים מסוימים ומוגבלים עד מאד. עולם הנדרים היהודי, במקרא ובספרות חז"ל. תארו לכם, שמילה של מנהיג, פוליטיקאי, ואפילו של סתם מוכר במכולת, הייתה חזקה ובעלת עוצמה, כמו נדר. כמו משהו שאין להפר אותו בשום תנאי או מצב.

סיפור: מרים התרמודית – אישה אלמונית למדי, – נדרה נדר נזירות, עזבה את ביתה בתרמוד (תדמור?) והלכה כל הדרך לירושלים כדי להקריב את קרבן הנזיר. והנה, בעודה עומדת שם, בשיאו של תהליך ההקרבה, נודע לה שבתה גוססת.

היא עוזבת את הכל ממהרת חזרה לביתה, רק כדי לגלות שהיא הגיעה מאוחר מדי. בתה כבר מתה. סיפור קטן ועצוב (במשנת נזיר, ו, יא),, שלא היינו שומעים עליו אלמלא מחלוקת בין ר' אליעזר לחכמים בשאלה האם עליה לשמור ולעשות הכל מהתחלה כדי לקיים את נדרה, או שדי לה במה שכבר עשתה. הסיפור הזה הוא חומר לרומן. כל כך הייתי רוצה לדעת עוד פרטים על האישה הזו, על בתה, על הסיבה שבגללה היא נדרה נזירות מלכתחילה, האם בגלל בתה החולנית, או להפך, בתה חלתה דווקא בעקבות העדרה של האם הצדיקה-מדי, ורק ברגע ההוא, שבו מרים עומדת מול אלוהיה בבית המקדש, ומגיעה אליה השמועה ההיא, היא מבינה את סדר העדיפות הנכון, ועפה משם למיטת הבת?

לעולם כבר לא נדע.

לפעמים המציאות מעמידה אותנו בפני קושי כל כך גדול, שמולו אנו חשים כל כך חסרי אונים, עד שהדרך היחידה להרגיש שעשינו משהו כדי להתמודד עם העניין היא לידור נדר, לחתום על איזו עסקה עם ריבונו של עולם, ולו כדי להגיש שלא עמדנו מולו בחיבוק ידיים, ובהשלמה. מישהו שאני מכירה נדר להיות צמחוני אם ישוב בשלום ממלחמת לבנון, הלני המלכה, הנזכרת במשנה, נדרה כסף לבית המקדש אם ישוב בנה בשלום ממלחמותיו, ועל מרים התרמודית כבר סיפרתי.

הפסוק שלא נכתב (במדבר ל)

אישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה:

(ד) וְאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַה' וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ בִּנְעֻרֶיהָ:

(ה) וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת נִדְרָהּ וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ וְכָל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם:

(ו) וְאִם הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ כָּל נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם וַה' יִסְלַח לָהּ כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ:

(ז) וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ אוֹ מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ:

(ח) וְשָׁמַע אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ וְקָמוּ נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקֻמוּ:

(ט) וְאִם בְּיוֹם שְׁמֹעַ אִישָׁהּ יָנִיא אוֹתָהּ וְהֵפֵר אֶת נִדְרָהּ אֲשֶׁר עָלֶיהָ וְאֵת מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וַה' יִסְלַח לָהּ:

(י) וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה כֹּל אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶיהָ:

אם את אישה נשואה ונודרת לא לאכול לפתן תפוחים כל ימי חייך, או עד 2018, יש מצב שבעלך ישמע ויגיד שהוא לא מסכים. הצ'ופר, כך מסתבר, של גרושות ואלמנות, הוא היכולת לנדור בשקט, בלי שאף אחד יפריע או יבטל. האשה ה"רגילה", על פי התורה, אינה עצמאית. היא ברשות אביה או ברשות בעלה, שניהם יכולים, בלשון הילדים, "להחליט עליה": להפר נדריה, להתערב בהחלטותיה החופשיות כשהיא בוחרת לאסור על עצמה דבר מה.

לא קל.

כמה נחמד היה, לו היה מדובר בעניין הדדי. בגלל הזוגיות, השיתוף, המעורבות, אפשרות הביטול המוגבלת בזמן, היתה הדדית. הוא יכול להפר לה, היא יכולה להפר לו. כמה נחמד לו היה כתוב בתורה כך:

ואם אישה יקח, ונדריו עליו או מבטא שפתיו אשר אסר על נפשו. ושמעה אשתו ביום שמעה והחרישה לו, וקמו נדריו ואסריו אשר אסר על נפשו יקומו.

וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ אוֹ מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ: וְשָׁמַע אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ וְקָמוּ נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקֻמוּ:

לו היה הפסוק שהמצאתי אמיתי, אזי, לא רק לאישה היה מנגנון 'בטל' אלא גם לאיש. איזו אמירה נהדרת על זוגיות. כי זוגיות, בין השאר, היא החובה והזכות לאזן זה את זה, את השיגעונות, את הטעויות. משה מתלהב ומתחייב, ורוחמה ממתנת ושואלת בשקט: אתה בטוח? רוחמה רותחת ונודרת, ומשה מרגיע ושואל: גם מחר תחשבי כמו היום? ככה זה עובד, ככה זה יכול היה לעבוד.

ובינתיים, שום עולם אינו שלם. לא עולם ההבטחות המתפוגגות של היום, לא עולם הנדרים של פעם.

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “קבלו ביטול

  1. אהבתי בעיקר את הסיפור על מרים התרמודית: אכן, חומר לרומן. מדהים.
    (מדהים גם הנסיון של חכמים להכיל את הסיפור הזה בתוך המסגרת המקורית, תוך פלפול – לכאורה עקר – בשאלה הלכתית כמו חסרת רגישות).

    [רק: יש אפשרות להטמיע את הסרטון בדף שלך, במקום לקשר אליו. הרבה יותר נוח.]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s