טקס קבלת התואר

דברים לכבוד טקס הענקת תואר הדוקטור, בשם מקבלי התואר.

חיותה טקסכבוד נשיא האוניברסיטה – פרופ' משה קוה, הרקטור – פרופ' חיים טייטלבאום, דיקן בית הספר ללימודים מתקדמים פרופ' גיל אפשטיין, דיקנים, חברי סגל, מנחים, בני משפחות וחברים, ואחרונים חביבים – עמיתי ועמיתותיי מקבלי התואר.

כשתינוק נמצא במעי אמו, אומרת הגמרא, נר דלוק לו על ראשו ומלמדין אותו כל התורה כולה, וכשמגיע זמנו לצאת משם, בא מלאך וסוטרו על פיו, ומשכיחו כל מה שלמד. במקרה שלי, לא רק המלאך לבדו למדני: בהיותי במעי אמי זכיתי לשמוע יחד איתה את ההרצאות ששמעה היא כאן, בימיה הראשונים של אוניברסיטה זו ממש. לא זו בלבד – מתברר שאין זו הפעם הראשונה שבה אני משתתפת בטקס חלוקת תארים בבר אילן בצד הזה של השולחן, הפעם הקודמת הייתה אז, בטקס הסיום של אמא ז"ל, תלמידת המחזור השני של האוניברסיטה. פעמים רבות הראו לי את התמונה של אמי ההרה, לבושה בבגדים המסורתיים של מקבלי התואר, עם הכובע הרחב השחור והגלימה, הצביעו על התמונה ואמרו – הנה, את היית כאן.

עמידתי כאן היום, להודות ולברך בשם חברי מקבלי התואר, היא לא רק זכות גדולה, אלא גם סגירת מעגל. אמנם, גם במקרה שלי, סטר המלאך על פני והשכיחני את כל התורה שלמדני, וכמו כל חברי הניצבים כאן, היה עלי לעמול שנים הרבה כדי להגיע לרגע הזה, אבל משהו כנראה מאותה חדוות לימוד נשאר עמי, בזכות אמא ואבא שחינכוני לתורה ולדעת, ובזכות סבא ז"ל, ד"ר יהודה מוריאל, שהיה שנים רבות ראש המחלקה ללימודי יסוד כאן באוניברסיטה.

תלמידיו של ר' יוחנן, האמורא הארצישראלי, פגשו את ר' אבהו בלכתו חזרה מקיסרין, ופניו מאירות.

באו ואמרו לרבם: רבי אבהו מטמון מצא!

שאל אותם ר' יוחנן: מניין לכם?

אמרו לו: ראינו שפניו מאירות.

אמר להם: שמא תורה חדשה שמע.

בא אליו ר' יוחנן ואמר לו : ומה תורה חדשה שמעתה?

אמר לו : תוספתא ישנה נתגלתה לי.

קרא עליו (ר' יוחנן): "חכמת אדם תאיר פניו "

(ירושלמי, פסחים)

תורות הרבה ישנן, וחכמות הרבה. תחומי הידע האנושי שבהם התמחו חברי העומדים כאן לצדי רבים הם מספור, אבל בזאת ניבחן אנו, הלומדים והמסיימים: האם בכוחה של החכמה שלמדנו להאיר את פנינו, להפוך אותנו לבני אדם שאינם רק משכילים יותר, אלא גם מאירי פנים יותר.

הארת פנים היא השראה, גדוּלה, חוט של חסד. הארת פנים איש לרעהו. הארת פנים היא ההפך מצרות עין ומקטנות רוח. אמנם לא מטמון מצאנו, הלימוד אולי לא "יעשיר" אותנו, במובן החמרי של המילה, אבל אם נזכה, אולי נצליח למצוא בו הארת פנים ולהעשיר בכך את בני דורנו.

"מעולם לא היה צורך כה חיוני לחנך טיפוס יהודי חדש כשם שהוא קיים היום, לנוכח המציאות הישראלית החדשה"

כתב ברוך קורצוויל, ממייסדי האוניברסיטה

. "טיפוס יהודי זה צריך להיות מצויד בידע תורני ומדעי כאחד. … רק אוניברסיטה שתהיה באמת אוניברסיטה, היינו – זו המודה בעקרון חופש המחקר, חופש המכיר במגבלותיה של תודעתנו, אוניברסיטה שאינה רואה ניגוד בין דת למחקר חופשי, היא ורק היא יכולה להפוך למוקד של גישה חדשה, השואפת לליכוד, לאחדות העם אידיאית ורוחנית כאחת; אוניברסיטה כזו היא צורך השעה."

ציטוט זה, הלקוח מספרו "המבוכה הרוחנית של דורנו" – כוחו יפה גם לזמן זה. בשנים שלמדתי כאן, אני רשאית לומר שפגשתי את הטיפוס הזה. הוא נמצא בצוות המורים שלימדו אותי. רוחו קיימת מעל מוסדות האוניברסיטה הזו, ואני תפילה שרוח זו תוסיף ותתקיים.

כשקיבלתי לידי לראשונה את טופס אישור תואר הדוקטור, עלו דמעות בעיני. חשבתי על שתי הסבתות שלי. חשבתי על השנים שהיו צריכות לעבור מאז ימיהן כדי שאישה תזכה לחבוש את ספסלי בית המדרש, ללמוד ולהחכים באופן שסבתות אלה ורוב חברותיהן, בנות דורן, לא זכו. יש לקוות שעבור בנותינו ונכדותינו, הדרך תהיה קלה יותר. מסתמן שהיא מתחילה להיות קלה יותר – נשים חובשות את ספסלי בית המדרש מוסיפות ומחדשות בו.

אני מבקשת להיות לפה לחברי וחברותיי מקבלי התואר ולהודות לכל מי שהביאנו עד הלום. לצוות האוניברסיטה, הצוות הלימודי והצוות המנהלי, למורים ולמנחים המסורים, לבני המשפחות ששלמו מחירים לא פשוטים, ומעל לכל – לקדוש ברוך הוא, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. תודה לכולם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s